נ.מ נטלי
"ואז הוא אמר לי שהוא לא יכול לעשות את זה עכשיו."
"לעשות מה?"
"לא יודעת! הוא פשוט ניפנף אותי והלך!" אמרתי בתסכול בעודי שמה את האבקה המייבשת על ידיי. למזלי, מקום האימונים היה ריק מבנות ככה שלי ולסאני היו את העמודים לעצמנו היום. "אני אמרתי לך שזה פשוט לא שווה את זה. הוא מאורס, הוא לא באורח פלא יבטל את זה." אני מגלגלת את עיניי ומפעילה את המוזיקה. אולי במידה מסויימת מנסה לבטל את הרעש בדבריי ההיגיון שלה, כבר נמאס לי לחשוב בראציונאליות. אני הרבה מעבר לזה.
"אני לא מצפה ממנו שיבטל!" אמרתי מבעד למוזיקה הרועשת.
החזקתי בחוזקה בעמוד אחד, היא בשני משמאל. "אז מה את כן מצפה שהוא יעשה? ולבגוד בה איתך זו לא אופציה." אני מרימה את עצמי בקלילות ומנתקת את רגליי מהרצפה, משאירה את מרכז הכובד בבטן שלי. לקח לי שנים להבין איך לדבר ולהשתמש בעמוד בו זמנית, אבל זה משהו שמתרגלים אליו עם הזמן. אחריי כמה דקות של מחשבה עמוקה, אני עונה בהתנשפות בעודי מתהפכת באוויר, "שפשוט יהיה איתי יותר. זה הכל."
"אל תעלבי, אבל זו בקשה מטומטמת. את פשוט תבואי אליו ותגידי לו שאת רוצה לבלות איתו יותר? ואז הוא ישאל 'למה' ואת תגידי לו 'כי אני מאוהבת בך'?," הטון המזלזל של סאני מצליח לחדור מתחת לעצמות, מבלי שום סיבה אחרת מלבד לזו שהיא צודקת. אבל זה עדיין לא אומר שאני צריכה לקבל את זה. אני פשוט לא יכולה לחשוב עליו רחוק ממני. מסנן אותי. ונמאס לי ליהיות זו שעושה כל הזמן את הצעד, ואני מניחה שאין דברים שמשתנים, אבל במהלך השבוע האחרון תהיתי לעצמי אם נטלי החדשה היא באמת חזקה או שהיא סתם רעש וצלצולים.
הרי אם אני קשוחה, למה אני רודפת אחריי גבר? שלא נדבר על גבר מאורס.
"אני לא יודעת...אני לא יודעת, אני פשוט כל כך מבולבלת. אני כבר לא חושבת בהיגיון. אני...אני...," ירדתי מהעמוד כי הרגשתי שזה משהו שלא יכולתי לדבר בעודי תלויה באוויר בעזרת הירך. סאני המשיכה בריקודיה האירוטיים על העמוד, נראית אלילה כמו תמיד. "את מה?" היא שאלה תלויה, מתמרנת את גופה כך שרגלייה ייפתחו לשפגט מוחלט. אני מניחה שליהיות מעודדת מגיל 6 בהחלט עזר לה, וגם לי. גירדתי את עורפי, ספק אם במבוכה ספק אם בבושה, אבל בהחלט לא היה בי גרם של גאווה.
התנשפתי בחוזקה החוצה, "נתנתי לאוסבורין לרדת לי אתמול. אני מרגישה כמו מטומטמת."
"מה מה מה?! מה בדיוק עשית?!" אני מניחה שהוידוי שלי היה מספיק מרעיש עבורה בכדיי שתפסיק באמצע, אז היא יורדת במהרה ומגיעה עד אליי עם פרצוף מאיים. אבל לא היה בי שום פחד. טוב...אולי קצת. עינייה נעוצות בשלי ופנייה כל כך קרובות אליי עד שיכולתי כל נמש קטן בגשר אפה, "הייתי מבולבלת לגביי דניאל. את בילבלת אותי!"
YOU ARE READING
אַטְמוֹ ❃ סֵפֶר שֵׁנִי
Romance*הספר השני ל׳אוזון׳. ספר זה לא עומד לבד. * כמה זמן עבר? איפה כל דבר? איפה כל אחד? לאחר הפרידה, דניאל ונטלי המשיכו בחייהם. מנתיב אחד שהתפצל לשניים, אין לדעת עד עכשיו מה כל אחד מהם עבר. אבל יש ריח של שיברון לב באוויר, של תחושת נטישה עמוקה. של צער ש...
