אַטְמוֹ ❃ סֵפֶר שֵׁנִי

🏴 חָבֵר

נ.מ דניאל
_____

בחמש בבוקר כבר הייתי לבוש במכנסיים ארוכים, חולצה קצרה ונעליי ספורט. ככל שהתקדמתי למזח ראיתי את אפלולית הבוקר עולה מן המים, אדים קרים וחמים מתערבלים כאחד. הסירות היו מונחות בבלאגן מסודר, גם אם לא היית זוכר איפה שמת את הסירה שלך, היית כנראה מוצא אותה. אנשים רבים היו ברחוב, חלקם רצו, חלקם נסעו לעבודה. אהבתי שאפילו כאן באיטליה אנשים חשובים היו נוסעים באופניים או נשים בלבוש אופנתי למדיי על נעלי עקב היו על קורקינטים חשמליים בהשכרה. החיים פה פשוטים, אבל מלאי פאר.

ליד סירת דייגים יכולתי לראות שלושה גברים לבושים באוברלים ומגפיי גומי. הם הכינו את כלי השייט וסידרו הכל, אני מניח שהגעתי בדיוק בזמן. קארלו אמר לי שהאוברלים שלהם יהיו בצבע שחור והבגד מתחת לבן, ככה שלא לקח לי הרבה זמן לזהות אותם. למרבה ההפתעה, או אולי בעצם לא, היו עוד דייגים לאורך כל המזח.
מונטה איזולה הייתה עיירה קטנה, קטנה למדיי.
שונה מכלל איטליה. כאן אסור היה לנסוע ברכבים, רק אופניים, קורקינטים או קטנועים. כדי להגיע מהאי לאיטליה צריך לקחת מעבורת ששטה באופן קבוע מכאן ולשם. החיים פה פשוטים, והפשטות הזו מהממת אותי.

התקרבתי לחבורת הדייגים ונשענתי על הסירה, "היי! בוקר טוב," הם הסתובבו אליי במיידי והתקרבו בחשדנות, "אני דניאל. דיברתי עם קארלו אתמול."

"אהה דניאל, אתה איתנו לחודש הקרוב."

"אכן, מוכן למשימה." אחד הגברים שלח לי את ידו ועזר לי לעלות, מציג את עצמו במיידי. "אני ג'ובאני," גבר שהייתי מנחש בשנות השלושים המוקדמות לחייו. שיערו שחור ומטופח, זקן כהה ומסודר עטף את הלסת שלו. גופו חסון וגדול, כיאה למי שעובד בעבודה כזו. "זה אלסנדרו," הוא מצביע על גבר נמוך יותר ועם זאת שרירי, שיערו בהיר ועיניו ירוקות. הוא שלח לי את ידו ולחצתי אותה, איתנה. "וזה מארקו." גם הוא היה גבוה, זקן עבה ועיניים שחורות. הוא היה נראה אפילו קצת מאיים. שלחתי לו את ידי ולחצתי אותה במהרה, מפחד שאולי הוא ישבור לי אותה בתהליך. "אני אביא לך את הסרבל והמגפיים." מארקו אמר, ניגש לתיק גדול והביא לי את הביגוד.

"אנחנו שמים את זה מעל הבגדים שלנו אז תרגיש בנוח." הנהנתי לפניי ששמתי הכל עליי, בזמן הזה הם המשיכו עם הסידורים האחרונים לפני השייט. הם בדקו שיש את כל הרשתות, הסבירו לי איך לאחוז אותן, איך לזרוק אותן למים, איך לאחסן את הדגים בזמן שהם על הספינה הקטנה, איך לדעת שהרשת מלאה ועוד כל מיני דברים שחשובים בעבודה. "דניאל, אנחנו נצא לדרך. כשנגיע יותר ללב המים נתחיל לפרוס את הרשתות." הינהנתי לג׳ובאני והתיישבתי על יד אלסנדרו שצפה במים הזזים לידנו, גלים נקרעים על ידי תחתית הסירה.