אַטְמוֹ ❃ סֵפֶר שֵׁנִי

🌃 תּוֹדָה

נ.מ נטלי
_____

אחריי שהוא כמעט הפשיט אותי במכונית ופיסק את רגליי בעזרת ברכיו, הוא החליט שזה היה די והותר לערב אחד וחזר הביתה. זה השאיר אותי מגורה, יותר מדיי מגורה אבל באותה מידה גם... סקרנית. ומסופקת. אני לא רואה את דניאל בתור אחד של פרציי אהבה רגעיים, הוא תמיד מראה אהבה. אבל היה משהו מאוד ספציפי ברגע הזה שיכולתי לראות לפי המעשים השתלטניים שלו, הנשימות הכבדות שלו, הטון הנואש שבו אומר את דבריו. הוא הרגיש משהו חזק, רציתי לדעת מה זה היה. כמה מזה זה אהבה וכמה זה תשוקה.

פחדתי שהוא הרגיש רק תשוקה. אפילו שהוא דואג כל הזמן להגיד לי שלא, ככה זה הרגיש. פחדתי שהמראה שלי, הגיל שלי והמהות שלי בעיניו היא רגעית, ואולי כשאגדל הוא כבר לא ירגיש ככה. בדרך כלל דניאל הוא זה שמצויין בלהכניס לעצמו תסריטים ותרחישים לראש אבל הערב אני הייתי בתפקיד הנ״ל, והוא היה נראה רגוע יותר מתמיד.

עמדנו מול הכיור בשירותים הגדולים, בהלבשה התחתונה שלנו. הוא הצמיד אותי אליו חזק ובהה לי כל כך עמוק בעיניים שהוא ניסה לחפור למרכז מוחי. הרגע היה אפילו יותר מגוחך בזמן שקצף משחת השיניים זלג לנו מהפה, אבל לא יכולנו להפסיק להסתכל אחת על השני. המבט שלו מצליח לשגע אותי בלי סוף ולא ידעתי אם להתעצב או לשמוח שאחריי מקלחת, נהייתי שוב רטובה.

כשסיימנו שנינו ירקנו לכיורים הנפרדים, הוא המשיך עם מי פה וחוט דנטלי כמו שהוא רגיל ואני קצת התעצלתי אז וויתרתי על החוט הטיפשי הזה. שטפתי את הפנים ושמתי את כל הקרמים שלי, דניאל הסתכל עליי דרך המראה כשמרחתי את כולם על העור והיה לו את החיוך הכי מוזר על הפנים. ״מה?״ שאלתי בחיוך משלי, סוגרת את המכסה של הקרם האחרון.

״כלום.״ הוא משך בכתפיו והסתובב לכיוון היציאה מהשירותים. הוא יודע שזה מחרפן אותי. יצאתי אחריו וסגרתי את האור מאחוריי, ״כלום? אתה סתם בוהה בי? מה? היה לי משהו על הפנים?״

״יש לך יופי בפנים, אוזון. היופי הכי מיוחד שיש.״ זה גרם לי לעצור את עצמי על סף המיטה כשהוא התיישב עלייה. הלחיים שלי בטוח היו כל כך אדומות עד שהן נראו כמו פנסיי איתות של רכב. הוא התקרב אליי ומשך את כף ידי מטה כך שהתכופפתי קדימה על המיטה, היד האחרת תומכת בי מעל המזרן ורגליי עדיין על הקרקע. פניו היו כל כך קרובות לחזה שלי עד שהעור שלי סמר מהנשימות שלו. כל כך חמות, ולי היה כל כך קר.

העיניים החומות שלו צרבו אותי והוא פתח את פיו, כמו בכדי לדבר, אבל הוא לא היה צריך את האישור המילולי שלי. הוא הצמיד את שפתיו לעצמות הבריח, נשיקות פעורות פה וחמות. שיניו מחזיקות את העצם הקשה ואז מוצצות את העור הרך עד שפניי מתעוותות מכאב. למרות זאת, התקרבתי אליו יותר. ״את אוהבת כשאני מכאיב לך?״ זו הייתה שאלה רטורית, כל דבר שיעשה לי אני אוהב. בלי הרבה ברירות, נשכתי את שפתיי והימהמתי משהו שדומה להסכמה.