הווה.
2014.
קסידי.
מכשיר הפלאפון שלי מצלצל ואני פוקחת את עיניי בעייפות ומושכת את הפלאפון מהשידה הקטנה ומכבה את השעון המעורר.
השעה שבע בבוקר.
ראשי צנח בחזרה לכר, כל כך רוצה עוד כמה דקות של שינה.
אחרי חופשת קיץ ארוכה כל התלמידים למינהם חוזרים לבית הספר, וכמובן שגם הילדים הקטנים לגן.
זה היום הראשון של פייטון בגן הילדים וכמו כל אמא נורמלית התרגשתי בשביל הילדה הקטנה שלי שהולכת לחוות את היום הראשון שלה ולהכיר חברים. סביר להניח, נודניקים כמוה.
דין כבר נמצא בעבודה משש וחצי כל בוקר, אז אני רגילה להתעורר למיטה ריקה.
יישרתי את גבי והתיישבתי על המיטה, לוחצת על הצג של מסך הפלאפון.
07:03
גררתי את עצמי לחדר האמבטיה, מצחצחת את שיניי ושוטפת את פניי במים קרים כדי להתרענן.
היו תקופות בחיי שהייתי רגילה להתעורר מוקדם גם כשלא הייתי חייבת, אבל בכמעט-ארבע-שנים האחרונות אני נהנת לישון עד שעות מאוחרות ועכשיו אני אצטרך להרגיל את עצמי אחרת.
הגעתי לחדרה של פייטון שעוצב, שופץ ונקנה עוד לפני שהיא בכלל נולדה, התקרבתי למיטתה.
שיערה התבלגן בפראיות והסתיר את פנייה, שגם ככה רובו היה מוסתר מתחת לשמיכת נסיכות הדיסני שלה.
"פייט", מלמלתי, מתיישבת ליידה.
להעיר ילדים קטנים זה כל כך קשה, וגם כואב, משום מה.
זאת הפעם הראשונה שאני מעירה אותה לפני שהיא מתעוררת בעצמה, האמת.
קמתי ממיטתה והדלקתי את האור המסנוור בחדרה מה שגרם לה לזוז באי נוחות ולכסות את פנייה עוד קצת. כיביתי את האור במיידות ובמקום זאת משכתי את וילון החלון הצידה, נותנת לקרני אור שמש מוקדמות לחדור פנימה.
התקדמתי לעברה בחזרה, טיפה מזיזה אותה.
היא פקחה את עינייה, מנסה להבין את הסיטואציה ואז הן נעצמו בחזרה.
"היי, קדימה", מלמלתי, גורמת לה לפתוח ולסגור את עינייה בחזרה.
"פייטון", אמרתי, טיפה בקול.
היא מתחה את ידייה (לא באמת חשבתי שעושים את זה), ופקחה את עינייה, משפשפת אותן.
ואז עצמה אותן בחזרה.
ברצינות, קסידי, חשבת שהיא פשוט תקום?
"אוקיי, ילדה, אין יותר משחקים", אמרתי, מרימה אותה מהמיטה הפוכה הצידה והיא התעוררה בבהלה והתחילה לצחוק.
לקחתי אותה לחדר האמבטיה והושבתי אותה על השיש הלבן. היא שפשפה את עינייה העייפות ושילבה את זרועותיה.
"נשטוף לך פנים, בסדר?", אמרתי, פותחת את הברז ומרטיבה את פנייה במים קרים.
יש לילדים קטנים קטע כזה, שברגע שיש להם אפשרות לשים את היד שלהם מתחת לברז פתוח, הם יעשו את זה.
YOU ARE READING
Fake invitation 〉fm sequel
Fanfiction❝הייתה להם תוכנית, לבנות חומה. הפרד מדהים שלעולם לא ייפול. כדי להפריד את עצמם, מכל הכאב, וכדי לשמור על הסיפור שלהם נעול. והנה לבנה ועוד לבנה, הם בנו אותה כל כך עבה וגבוהה, שהיא הסתירה את השמיים ואת כל קרני השמש. וכל אחד ואחד, נהיה כל כך אילם, זה היה...
