Fake invitation 〉fm sequel

43〈 Beauty

הנחתי את המפה של האיזור על הבטון וסימנתי עם עט את המקומות האפשריים לחפש בהם.

״סימנתי פה מלונות זולים וישנים ומוטלים למיניהם. אולי היא נמצאת באחד מהם, שמעתי שיש שם הרבה...מוזנחים״ מלמלתי, רובי מהנהן למרות שלא הבין דבר.

התחיל להחשיך. יצאנו לחיפוש לפני מספר שעות. הגענו למוטל החמישי ונכנסנו פנימה, סוליית נעליי מרעישה על הרצפה החורקת.

עמד דלפק בסוף חדר האורחים, מאחוריו חיכתה אישה בסביבות גיל החמישים, אני מניח.

היא הביטה בנו ומיד הכינה את ברכתה לאורחים החדשים שמתכוונים לשהות במקום המטופח הזה.

״היי״, אמרתי, המבטא הבריטי סביר להניח בלט לה מאוד.
״תיירים, שלום. אני מניחה שאתם מאירופה?״ המבטא המערב אמריקאי שלה היה קל לזיהוי גם הוא,

״כן״, מלמלתי, מוציא מכיסי תמונה מקופלת ומניח אותה על השולחן כשהיא פתוחה.

״ראית את הבחורה הזו במקרה? קוראים לה אלקסיס, היא בערך בגובה הזה-״
הדגמתי לה עם ידיי.

היא בחנה את התמונה והנידה בראשה כמו שאר האנשים ששאלנו.

״אין לכם דרך לתקשר איתה? אתם רוצים שיחה?״ היא מרימה את שפורפרת הטלפון הישן. אני מניף עם ידי את הברחש המציק.

״לא, תודה. היא די ברחה אז אין איך לתקשר איתה.״

היא פערה את פיה כאמא דואגת. ״ברחה? אוי. מצטערת, לא ראיתי אותה. אתם רוצים להשאיר פרטים במקרה ו...?״

״כן, זה יכול להועיל, תודה לך״ מלמלתי בייאוש.

היא הנהנה ולקחה מידיי את הפתק עם הפרטים. בדיוק התכוונתי להסתובב וללכת כשרובי התחיל לדבר.

״יש לך מושג איפה אנשים חולי איידס שלא הולכים לטיפול יכולים להיות?״

נעצתי בו מבט.
היא השתתקה. ברור שהמבט שלה הסביר שגם אצלה לא חסרים כאלו.

״רובי, קדימה״ נזפתי.
״בכל מיני מקומות, מה זאת אומרת? ברחוב, בבתים שלהם, במבנים נטושים. ראיתי המון כאלו. כמו הומלסים. זו ממש מגפה!״ היא אמרה בהתפלאות.

״הבחורה שאתם מחפשים גם אחת כזו? ניסיתם בפיניקס?״

הרמתי גבה.
״היא לא באריזונה.״ מלמלתי בזלזול.
היא לקחה את המפה מידיו של רובי והניחה על הדלפק, סובבה אלינו והסבירה עם ידיה לאן עלינו ללכת.

״בערך כאן יש מבנה שהיה מקום לינה ישן. המקום הזה שורץ בחולים והומלסים. אם שאר המקומות שלכם לא יסתדרו, אולי תנסו גם כאן״ היא אמרה.

הייאוש שלי רק התגבר והתגבר בכל פעם שראיתי את מבט השלילה הזה בפניהם של האנשים.

״לא, מצטער. מעולם לא ראיתי את הבחורה הזו.״