Fake invitation 〉fm sequel

6 〈 how to google your ex

קסידי.
הווה.

זה היה יום ההולדת שלה. היא חגגה את גיל שלוש.
היא רצתה מילשייק כשהיינו בדרכנו למתחם הג'ימבורי, בו המשפחה והחברים חיכו לה.

ואני עומדת פה, בבית קפה, מולו, כמעט ושקית הקרטון נשמטת מידיי.

הכדורים הירוקים של עיניו ננעלות על שלי ואני נכנסת ללחץ.

כמעט ארבע שנים שלא ראיתי אותו פנים מול פנים.
והכל ממלא אותי כל כך מהר.
אני מרגישה את ידייה של פייטון נכרכות סביב רגליי ואני מבינה שאני רועדת.

"קסידי?", קולו הצרוד ממלמל.

"פייטון...תחכי לי ליד הרכב", אני ממלמלת והיא לא מגיבה.
"פייטון", מלמלתי שוב, מבטי נשאר על הארי, ושלו עליי.

"פייטון. תחכי לי. ברכב.", חרקתי שיניים והיא מהרה בעזרת רגלייה הקטנות לרוץ אל הרכב.

"קסידי", הארי שוב מלמל, ואני מתקדמת אל הדלפק בנשיפות לחוצות.

"זה על המשקה", מלמלתי בלחץ, מניחה את השטר מול הקופאית ומסתובבת בחזרה. העיניים שלי ננעלות על היציאה, פייטון והרכב שלי.

הכל רגיל, קסידי. תמשיכי בשלך.

הוא נעמד במהירות, עושה את דרכו אחריי.
"קסידי", הארי נושף ואני מגבירה את הקצב. פייטון מטפסת אל הכיסא שלה ואני קושרת אותה לכיסא כשהארי עוקב אחריי וממשיך לקרוא בשמי.

"אמא", פייטון ממלמלת ואני מצמידה שפתיים בכעס.
"הכל בסדר", אני ממלמלת לעצמי ונכנסת למושב הנהג אחרי שטרקתי את הדלת.

אני נותנת מבט חטוף בהארי שעמד על המדרכה מבולבל ונותנת גז, נוסעת משם במהירות ואז נושמת לרווחה.

"אלוהים", גמגמתי, מבחינה באצבעות הרוקדות שלי על ההגה. אני מהדקת את האחיזה שלי ומנסה להשתלט על עצמי.

אני מנסה להכריח את המוח שלי להוציא כל שבב של זיכרון מהרגע הזה אבל הוא לא מוכן. הוא משדר אותו מול עיניי שוב ושוב עד שאני מחנה את הרכב ליד מתחם הג'ימבורי ופייטון מלחצת את עצמה מהכיסא ואני עוזרת לה לרדת.

היא אוחזת בידיי ומושכת אותי לעבר הכניסה.
"אמא, מי זה היה?", היא שואלת ואני מתעלמת מהשאלה, מצטערת פתאום שיש לי ילדה שיש לה יותר מידיי אוצר מילים יחסית לגיל שלה.

אנחנו נכנסים למתחם הג'ימבורי המקושט בסרטים ובלונים, דין מדדד לעברנו ומושך את פייטון באוויר לחיבוק.

"היי ילדונת, קיבלת את המילקשייק שלך?", הוא שואל כשהיא צוחקת והוא מחזיר אותה בבטחה לקרקע.

אני רק עומדת שם די קפואה ומוגבלת מלהגיב.
בבקשה אל תאמרי כלום. בבקשה.

"כן, הנה", פייטון אומרת וחוטפת מידיי את השקית.