Fake invitation 〉fm sequel

7 〈 stalker

הארי.

אני רואה אותה חומקת ממני והידיים שלי מתכווצות לאגרוף עצבני קטן.

לא עשיתי בשבילה הכל אז?
היא לא זאת שאמרה שהיא רוצה שנשאר בקשר?
ואז, היא בורחת.

תברחי, קסידי נלסון.
תברחי כל חייך.
אל תיהיי חופשית ופראית אף ולו פעם בחייך.

לא הייתי מרוכז לחלוטין בראיון תכנית אצל מקלן, ובן אפילו שם לב לזה.

"הארי, מה קורה איתך? קרה משהו בזמן שהשארתי אותך לבד בבית הקפה?", הוא שואל, המבט שלי גורם לו להבין שהוא צדק.

"מה זה? ספר לי", הוא מוסיף.
אני מניד בראשי ונושף.
"סתם משהו שנזכרתי בו מהעבר", מלמלתי.
"עוד כמה דקות זה ייעלם ממחשבותיי, זה בסדר", אמרתי בחיוך.

"טוב, אם ככה..." בן מושך בכתפיו.
"אתה חופשי להיום. סיימנו", הוא אומר ואני מהנהן.

בן החזיר אותי לבית המלון שאנחנו לנים בו וחזר לעיסוקים שלו.
הוצאתי את מחשב הנייד שלי מהנרתיק.

'קבצים- תמונות'
אני לוחץ על זה ומדפדף.
תמונות מהופעות, תמונות עם המשפחה, אפילו תמונה עם אבא שלי הייתה שם ואני נעצר עליה.

מעניין מה קורה איתו.
מאז אותו היום שאזקתי אותו, לא החלפתי איתו מילה.
אז הוא יושב בכלא באיזה תא משותף ומלוכלך כבר כמעט ארבע שנים- ברגע שאני אהיה מוכן, אני אלך לדבר איתו.

יש לי את כל הזמן בעולם.
טוב, שבע עשרה שנה עד שלא תהיה לי ברירה.

גיכחתי ללא הומור לעצמי והמשכתי להעביר תמונות, מחפש את התמונות שלי איתה.

במקום זאת, הגעתי לתמונה אחרת שלא ראיתי המון זמן.

חיוך מרוח על פנייה, חושף שיניים לבנות וכעיניים כחולות ענקיות ונוצצות כשקצוות שיערה נופלות על פנייה והיא מחזיקה בגביע גלידה.

זו הייתה רבקה.
אני לא זוכר מתי צילמתי את התמונה הזו. או שבכלל העברתי אותה למחשב שלי.

אני מעביר תמונה לפני שזכרונות נוספים יצוצו אצלי ואז אני מגיע לכל התמונות ששמרתי מהאינטרנט שלי ושל קסידי.

התמונה הראשונה הופיעה מול עיניי והריצה בי זכרונות.

אני וקסידי הולכים על חול הים יחפים, אוחזים בידינו ללא רצון ומחייכים חיוכים קטנים ומזוייפים, משתדלים שלא להסתכל למצלמות.

התמונה ההבאה הייתה תמונה שלנו בתוך המים, מתנשקים.

ואני מרגיש את טעם מי הים המלוחים שוב על שפתיי, מה שממש הלחיץ אותי. אני בן אדם כזה מוזר, אלוהים.

העברתי תמונה, התמונה ההבאה הייתה תמונה מהחתונה שלנו.

ברקע יכולתי לראות את פרנסוואה מה שממש לא העלה בי זכרונות טובים.