קסידי ודילארה חזרו מהטיול שלהן בעיר, ונראה כי הן גם התחברו אחת לשנייה.אנדרו ובל הגיעו חצי שעה לפניהן, והם נורא הופתעו לראות אותי.
״אח יקר, מתי הספקת להגיע?״ הוא אומר בהפתעה. בל חייכה ונתנה לי חיבוק ידידותי. ״טוב שחזרת הביתה,״ היא אמרה.סיפרתי להם שהגעתי לכאן עם קסידי. בל לא ידעה מיהי חוץ מהעובדה שהייתי נשוי למישהי בשם קסידי ואז נפרדנו כשהתברר שאבא שלי דרס את אבא שלה בתאונת פגע וברח.
סיפרתי לה את הסיפור המלא בזמן שעזרתי לה לפרוק את המזוודות שלהם מברייטון.
״ואתם שוב ביחד? איזה יופי! אני לא מאמינה שלא הודעת לנו שאתה חוזר הביתה״ היא מכה בכתפי. ״יכולנו להגיע מוקדם יותר.״
״הייתי בטוח ש...לא יודע, שהמצב קשה פה מידיי בשביל לחזור.״
בל השפילה את מבטה. ״כולנו מנסים להדחיק את מה שקרה, להתנהג כאילו אבל ועצב זה משהו שאסור שיהיה בבית הזה.״
״שמתי לב״ מלמלתי בתשובה.
״להתאבל זה בסדר לגמרי. הלוואי ויכולתם להבין את זה. להדחיק רק יעשה לכם רע יותר.״
הנהנתי כהסכמה. שמענו קולות מהקומה למטה וירדנו למטה במהירות.
דילארה וקסידי חזרו.
״בל, תכירי זו-״
״היי, נעים להכיר!״ בל תופסת בידה ולוחצת אותה בהתלהבות.
״היי...״ קסידי גיחכה בבלבול.
״זו אישתו של אנדרו״, אמרתי.״אה, אני זוכרת את דני, הבן שלכם!״ קסידי אמרה.
אנדרו הביא את דני למסיבת ההפתעה שערכתי לקסידי ליום ההולדת ה23, הוא היה כמעט בן חמש אז, ועכשיו הוא כבר בן עשר.אנדרו נכנס עם עגלת תינוק, ודני מתהלך מאחוריו, שקוע במשחק בפלאפון של אנדרו.
קסידי מביטה בדני ולאחר מכן בבל. ״לא יאמן איך הזמן עובר״, היא אמרה לה.
קסידי הביטה בי וחייכה. החיוך שלה כאילו הסגיר לי שהיא חושבת לעצמה ׳מעניין איך פייטון תראה עוד חמש שנים׳.
הטלוויזיה הגדולה בחדר הכניסה דלקה, כמעט כולם ישבו על הספה ושוחחו. קסידי נראתה רגועה, והתחילה להרגיש יותר בנוח בחברתם.
״אמא של בל לא הפסיקה לחפור על העובדה שלנכדה שלה קראו על שמה, וזה שיגע אותי!״ אנדרו אומר ובל משתדלת שלא לצחוק.
״אל תיהיה כזה, זה פשוט מאוד מחמיא לה״, בל אומרת.
״מחמיא לה כבר כמעט שנתיים?״, ג׳ון מצטרף לאנדרו.
״מאז שהיא הייתה צעירה היא רצתה שתהיה לה נכדה על שמה, אז זה פשוט ממש משמח אותה״
״זה הוציא אותי מדעתי״, אנדרו מנער בראשו ולוקח לגימה מהמשקה שלו.
YOU ARE READING
Fake invitation 〉fm sequel
Fanfiction❝הייתה להם תוכנית, לבנות חומה. הפרד מדהים שלעולם לא ייפול. כדי להפריד את עצמם, מכל הכאב, וכדי לשמור על הסיפור שלהם נעול. והנה לבנה ועוד לבנה, הם בנו אותה כל כך עבה וגבוהה, שהיא הסתירה את השמיים ואת כל קרני השמש. וכל אחד ואחד, נהיה כל כך אילם, זה היה...