Fake invitation 〉fm sequel

10 〈 a supportive boyfriend

"בשבוע הקרוב הזמר הארי סטיילס ישהה בפלורידה. את הלילה הראשון הוא יעביר בבית אורחן צמוד לחוף ואת שאר השבוע בבית המלון 'ניו-פלורידה'."

קראתי ממסך המחשב וידעתי בדיוק אילו כרטיסים להזמין.
שני כרטיסי טיסה לפלורידה?

ואז חשבתי שוב.
באמת כדאי לי להביא את פייטון איתי?
אני מביטה במסך המחשב.
'כרטיס טיסה אחד לפלורידה'

אני יודעת שמשהו בתוכי בוער לראות אותו ולדבר איתו.

יום למחרת, כשהכרטיס שלי הגיע, פייטון הייתה בגן הילדים, דין בעבודה.
לקחתי תיק קטן וארזתי מעט בגדים וכמה דברים שימושיים.

ידעתי שאני עושה כל כך הרבה בלאגן עכשיו.
איך הם יגיבו שהם יבינו שנעלמתי?

לילה אחד.
תסבוכת גדולה.

סגרתי את הרוכסן של התיק הקטן ואז שמעתי מפתח שננעץ בדלת.

העיניים שלי נפקחו במהירות.

דחפתי את התיק מתחת למיטה והתיישבתי כאילו לא קרה כלום.

"קסידי?"

הו, דין. יופי.

"הו, הנה את", הוא נכנס לחדר, מביט בי.
אני בטוחה שהמבט הלחוץ והמבוהל שלי מסגיר אותי.

"מה קרה?", הוא שואל ואני מושכת בכתפי.
"סתם, לא קרה כלום.", מלמלתי.

"את לא נשמעת עצמך. את לא מתנהגת כמוך, את פשוט, מה קורה? הגיע הזמן שתדברי", הוא מתיישב ליידי.

"מה...מה אתה עושה כאן? אתה אמור להיות בעבודה", גמגמתי, שומרת ממנו מרחק.

"משהו בטעות הפעיל את גלאי העשן וכל המקום מוצף במים. סיפור ארוך, אבל זה לא משנה כרגע. את מוכנה להסביר לי מה קורה איתך?"

אני מחבקת את בטני ומרימה את מבטי אליו.
עיניו כחלחלות ויפות והוא מחייך אליי חיוך מרגיע. השבוע האחרון היה כל כך מדאיג ומבלבל שכמעט שכחתי מי זה דין.

"אני, סתם...פשוט", אני ממלמלת בגרון צרוד.

"קסידי", הוא נושף ומשפיל את מבטו. שפתיו מוצמדות אחת לשנייה ואז הוא נושם בכבדות.

כשהוא מרים את מבטו בחזרה אליי, עיניו מבריקות.

למה הוא בוכה?
"את בקושי אוכלת בזמן האחרון, קצת מבולבלת, עייפה, סגורה בתוך עצמך, מרוחקת." הוא אומר.

"את...את בהריון?"

אני מקמטת את מצחי. מה לעזאזל? מאיפה הוא הביא את זה.

"מה? למה שאני אהיה- אני לא מבינה", מלמלתי, מנערת את ראשי.

"זה בדיוק כמו עם פייטון. את מתנהגת בדיוק אותו הדבר, אני לא יודע, אני חשבתי ש", הוא מגרד באפו במבוכה.