Fake invitation 〉fm sequel

38〈 Old feeling

כשאני פוקח את עיניי, התמונות עליהן חלמתי רצות בזכרוני שוב.

ראיתי את רבקה מחזיקה בזרועותיה תינוקת קטנה. היא ליטפה אותה בעדינות וחייכה אליה. ״נחזיר אותך להארי? לא?״ היא שאלה.

זה כל מה שיכולתי לזכור.
עיניי סוקרות את חדרי במלון לפני שאני נאנח וקם מהמיטה.

אבל הבוקר משהו השתנה. הרגשתי שונה.
התקלחתי והתלבשתי, יורד למטה ומנופף לרבקה שחיכתה לי בכניסה למלון.

״היי״, היא אמרה.
״חשבתי שקבענו מוקדם יותר והתבלבלתי, ושכבר הלכת.״ היא מוסיפה.

״לא, בכלל לא. התעוררתי רק לפני עשרים דקות״, השבתי.
התקדמנו רגלית אל מסעדה קטנה שרבקה מכירה והתיישבנו לצד שולחן עם נוף נחמד.

״אז...מתי אתה חוזר ללונדון?״, רבקה מפתחת שיחה. המהמתי.
״אני עדיין לא יודע. התכנון בכלל היה לבוא לכאן לשני לילות, אבל אני כאן כבר ארבעה״ השבתי.

לא דיברתי עם קסידי. משום מה, אני מרגיש שזה מטופש לעשות את זה. אנחנו רק ידידים הרי, לא?
ויש לה ילדה. וארוס. והיא לא מתכוונת להיפרד מהארוס שלה.

״בוקר טוב״, המלצרית חייכה. ״בחרתם מה להזמין?״

הנהנו. רבקה ביקשה פאי תפוחים. נזכרתי שהיא הייתה אוהבת את זה מאז שאנחנו מכירים. פעם אפינו אחד ביחד וזה יצא אסון.

״תוספת מעל?״, המלצרית שאלה.
״דבש ושקדים״, מלמלתי. הבטתי ברבקה והיא הנהנה.

לאחר שהמלצרית סיימה לקחת את ההזמנות שלנו רבקה שאלה אותי איך זה הגיוני שאני עדיין זוכר אילו תוספות היא אוהבת מעל הפאי שלה.

״ברגע שהזמנת את הפאי, נזכרתי גם מה את אוהבת מעליו״, משכתי בכתפיי.
״את זוכרת מה אני הייתי נוהג להזמין?״

היא הנהנה. ״זה היה תלוי במצב הרוח שלך. לפעמים זה היה בייקון וביצים ולפעמים פנקייקים״, היא אמרה.

הנהנתי. ״את רואה, אני לא המוזר היחיד עם הזיכרון לטווח ארוך״, מלמלתי והיא צחקה.

כשסיימנו לאכול, המשכנו לטיילת הצבעונית ברגל. ״את יודעת, אני באמת ממש מצטער על מה שעברת בתקופה ההיא עם אבא שלי״, אמרתי. היא הרימה אליי את ראשה והנהנה.

״אני יודעת. התנצלת מאות פעמים מאז שהגעת לכאן. זה בסדר״, היא השיבה.

הזזתי קצוות שיער שנפלו על פניה ויצאו מצמת הצד שלה.

״יופי״, מלמלתי.
זה היה בוקר כל כך זוהר בניו יורק סיטי. הסתובבנו רק באיזורי הפארקים היפים, השמש הייתה די מסנוורת. וכל כמה צעדים שלנו גוש ציפורים אחר שהיה בקרבה עף והבהיל אותנו.

אחד ממחלקי העיתונים חילק לנו עיתון בחינם ורבקה החלה לדפדף בו בחוסר עניין.

״הו, המדור האהוב עלינו״, היא קראתה וסובבה אליי את מדור הפוליטיקה. היא החלה לקרוא את הדברים שכותבים שם בקול סמכותי וכשהיא הגיעה לציטוטים של ברק אובמה היא החליפה את קולה.