Fake invitation 〉fm sequel

34〈 A fake letter

(הערה: למי שלא זוכרת מי זו רבקה, היא הייתה חברה של הארי לפני קצת יותר מחמש שנים. היא עזבה אותו בתחנת הרכבת והשאירה מכתב בביתו, לאחר מכן הארי גילה שדס, אבא שלו, איים עליה לעזוב והוא זה שכתב וזייף את המכתב. היא הוזכרה המון בעונה הראשונה, ניסיתי לאסוף לכן את רוב הפרקים אם אתן רוצות לחזור להיזכר: 24,25,36,41,44,48,57
ואני בטוחה שהיו יותר, אבל אלו העיקריים.)

הווה.
הארי.

אני מביט קפוא מול רבקה.
״מה את...״, מלמלתי, מנסה להרגיע את קולי.

״באתי לראות אותך, חיכיתי לזה הרבה זמן״, היא אומרת.

״עברו חמש שנים מאז הפעם האחרונה שראיתי אותך, כשעזבת אותי״, אמרתי. היא הנהנה ובלעה את רוקה.

״אני באתי הנה כדי לספר לך למה עזבתי״ רבקה ממלמלת.

״אני כבר יודע שאבא שלי איים שלך״, אמרתי. היא מביטה בי מופתעת ומבולבלת.

״כ...כן?״
הנהנתי.

״ולא חיפשת אותי?״
״את ביקשת שלא כשעזבת״, אמרתי.

״אני צריך ל...ללכת, אז אני חושב שתלכי״, בלעתי את רוקי.

״בחיים לא הייתי עוזבת מרצוני, אתה יודע את זה. לא רציתי לעשות את זה-״

״ולמה את באה רק עכשיו?״

״אני...אני הצטערתי על זה אחר כך המון, אני נשבעת, הארי״ היא ממלמלת.

״אבל אתה יודע למה אבא שלך מסוגל. הוא...אני...אני פחדתי ממנו. ואחרי כמה חודשים, כולם כבר ידעו שאתה מאורס לחברה הסודית שלך. אני...״

״רבקה״, נאנחתי.

״אני ידעתי כבר שזה משהו ציבורי ולא אמיתי, אבל התחתנתם ו-״

״והתגרשנו, שנה לאחר מכן. עברו כמעט ארבע שנים מאז שהתגרשנו.״

״פחדתי״, היא לוחשת.

נאנחתי. ״ממי?״
״שתדחה אותי, ש...אני לא יודעת״
״ומה שונה הפעם?״

היא השתתקה.
״אני מצטערת״ רבקה לוחשת.
הנהנתי.
״בבקשה, אל תעשי את זה שוב״ אמרתי, סוגר את הדלת ולוקח נשיפה ארוכה.

נשענתי עליה, נושם בכבדות. מה לעזאזל קרה הרגע?

למה היא נזכרה להגיע עכשיו?
הפנים שלה רצות במוחי שוב ושוב. העיניים הכחולות היפיפיות שלה, שתמיד הפילו אותי, שתמיד נפלתי בקסמיהן.

לקח לי זמן להתגבר על דמות המלאך היפה שעונה לשם רבקה, אבל קסידי ׳עזרה׳ לי. ברגע שהתאהבתי בה, לא היה אכפת לי מרגשות העבר. וכשנפרדנו, כמובן לא ידעתי שאני עדיין אוהב את קסידי, אבל לגמרי שמתי את העבר שלי בצד.

ושוב, החיים תמיד מוצאים להחזיר אותו אל מול עיניי.

2009.
הארי.
(המשך פלאשבק של פרק 48. רבקה עוזבת את הארי בתחנת הרכבת)

ואז אני מנשק אותה. וכולה קרה אבל השפתיים שלה חמות. והיא גם מנשקת אותי.
וזה היה כל כך קצר, כי ממש לפני שאני שם לב היא כבר בתוך הרכבת. והצעיף האדום כהה שלה בידיים שלי. והעיניים העצובות שלה מביטות בי דרך חלון הרכבת והיא מסמנת לי עם שפתיה שהיא מצטערת. ואני עדיין לא מבין.

ואז הרכבת נוסעת. והרציף ריק. ורק אני נשארתי. והרציף שממול מחזיר אליי השתקפות. ואני רואה את עצמי. ואני בוכה. ואני לבד ובוכה.
ואני לא יודע לאן היא נסעה, כי הייתי עסוק בלגרום לה להישאר.

והיא אוהבת אותי. אבל לא מספיק כדי להישאר.
ושוב, אני עדיין לא מבין למה.
ואני משפיל את מבטי. ובוכה.
ויש שם דמעות. והתייפחויות. ואני רועד. עכשיו לי קר.
והצעיף שלה בידיי.
ואני כבר מתגעגע אלייה.

ואני מצמיד את הצעיף לאפי. ויש לו את הריח שלה.
ריח קינמון עדין והדמעות שלה שם. ועכשיו גם שלי.
ואני מחבק אותו כאילו זאת היא.
ואני עדיין לא מבין למה היא עזבה.

ואני אצליח למצוא אותה. אבל היא לא רוצה להימצא, אולי?

ואני עוזב את הרציף. את תחנת הרכבת.
ואני מניח את הצעיף שלה עליי, ואני הולך.

לא רציתי לראות אף אחד, חוץ ממנה. ללטף את השיער השחור והרך שלה, להביט היישר דרך העיניים הכחולות שלה.

בחיים לא הייתי ככה שבור.
נכנסתי לדירה שלי וטרקתי את הדלת, מפיל את עצמי על המיטה. קובר את ראשי בכר, מרגיש כמו נערה מתבגרת בת 16.

עברו הדקות, הדמעות שלי התייבשו. התייפחתי והתיישבתי, מבחין פתאום במעטפה על השולחן בחדר.

שמי היה כתוב בכתב המסולסל המוכר של רבקה. מיד קרעתי את פתח המעטפה והוצאתי את הפתק בתוכו.

אני קורא כל מילה ומילה, מוחי וליבי לא מוכנים להבין. להבין למה היא עזבה, מה עשיתי לא בסדר?

״יום יבוא ואולי, אני אקווה שתסלח לי. אני מצטערת. בבקשה אל תחפש אותי.
רבקה״

אני קורא את השורה האחרונה ומשחרר את האחיזה של הדף מידיי.

אין בעיה, היא רוצה מרחק.
היא כותבת שהיא לא מרגישה את מה שהיא הרגישה אליי פעם.
חשבתי שמה שהיה בינינו היה אמיתי, אבל מסתבר שטעיתי.

תכירו, הארי הטמבל והקיטשי של 2009.
אני מקווה שקצת הזכרתי לכן דברים?
אם לא, ויש לכן זמן פנוי, אתן יכולות לחזור קצת לפרקים שציינתי בהתחלה.
אם אתן רוצות שאני אעשה סיכום שלם של כל העונה הראשונה אני אשמח גם.

מצטערת שלקח זמן, לא מצאתי זמן לכתוב.
פרק די...עלוב?
מבטיחה שזה משתפר.

אני יוצאת ביום ראשון הקרוב (יותר נכון שני באחת לפנות בוקר) למסע ישראלי, שזה טיול של שבוע.

אני חוזרת הביתה רק במוצ"ש, אז לא יהיה לי זמן להעלות עד יום ראשון הבא. סורייייייי❤

שבת שלום!
תודה ענקית על אלפיים תגובות וארבע אלף הצבעות!
בהצלחה בשנה החדשה!