Fake invitation 〉fm sequel

45〈 Comfort

הארי.
חודש לאחר מכן.

״אתה בסדר?״ רבקה שואלת, מניחה את ידה על כתפי וגורמת לי להבהל.

״כן, ברור״ השבתי. ״אתה לא נראה ככה״.

״ומה את רוצה שאני אעשה בנידון?״ שאלתי בזלזול. היא נאנחה ולא השיבה.

״אני פה כבר שעה ואתה לא עושה כלום חוץ מלבהות בטלוויזיה הדולקת.״

״אני לא מחזיק אותך בכוח.״

אני לא רוצה לדבר ככה לבקה, אבל...אין לי מצב רוח כרגע לשמוע אותה או אף אחד אחר.

היא הלכה, משאירה אותי לבדי בחדר המלון.

יצאתי להליכה, היה קר. משום מה, לא רציתי שקט. הרעש של הכבישים הסואנים והאנשים המשוחחים גרם לי שלווה.

העלים נסדקים מתחת לסוליית נעליי. מנהטן מתחילה להעלות לי על העצבים, אבל אני לא יודע עד כמה אני מוכן לחזור הביתה. אני אמור להישאר כאן קצת עם רבקה, להרגיע מתחים כמו שרציתי.

הגעתי לפארק שעשועים בהליכתי, וכמובן שאני אזהה את הדמויות ההולכות מולי.

היא רק מביטה בי ולא אומרת מילה עד שנהיה מטר אחד מהשני.

״היי״, קסידי אומרת, פייטון לצידה.
״היי״, מלמלתי בחזרה, דוחף את ידיי הקרות לכיסי המעיל. קסידי חיממה אותן עם כוס הקפה שלה.

לא ראיתי אותה משהו כמו חודשיים, והיא נהיית יפה יותר בכל זמן שעובר- ויחד עם זה, יותר ויותר שבורה ומיואשת.

היא טוחבת את שיערה מאחורי אוזנה.
״איך אתה?״ היא שואלת, מסובבת את כף רגלה.

״אני לא יודע״ מצאתי את עצמי אומר. נזכרתי בכל הדברים הנוראיים שאמרתי לה בפעם האחרונה שראיתי אותה.

״את באמת פחדנית. את מפחדת להישאר לבד.״

״ פעם, אני הייתי הפחדן בינינו. זה שפחד לומר מה הוא חושב, זה שפחד להתעמת עם אבא שלו, זה שפחד להעז. את זו שלימדת אותי להפסיק לפחד. ותראי איך הגלגל מסתובב לו! את הפחדנית עכשיו.

״ את לא הקסידי שהכרתי.״

היא הגיעה אז כדי לומר לי שהיא אוהבת אותי, היא אוהבת אותי. וכל מה שעשיתי היה להטיח בפניה דברים נוראיים.

אני חושב שחלק ממה שאמרתי היה נכון.
היא לא אוהבת את דין והיא עדיין איתו.
רציתי אותה שוב, ובמקום זה קיבלתי בחזרה את רבקה. ששמעה על כך פתאום באה לומר לי כמה היא אוהבת אותי ושעשתה טעות?

עינייה מביטות בי במן הבנה, כאב, שנאה, אהבה ודאגה.
״מה איתך?״ שאלתי אותה.
״בסדר״ היא משכה בכתפה.

״את זוכרת את כל מה שאמרתי לך-״
״כן״
״אני מצטער״
״אין צורך״

לא ידעתי מה להשיב.
״אני לא יודע מה נכנס בי״, אמרתי.
״זה לא משנה. צדקת בכל מה שאמרת.״
״זה לא נכון״.