Fake invitation 〉fm sequel

26〈 first time two mistakes

"בטח שאני זוכרת את הפעם הראשונה שנפגשנו", מלמלתי לבן.
הוא חייך.
"אם כך, את בטח גם זוכרת את הפעם הראשונה שפגשת את הארי. ולא הפעם ההיא במשרד שלי, כשהייתי בטוח שלא נפגשתם בעבר...", בן אומר.

אני משפילה את מבטי ומרימה אותו בחזרה.
"איך אני אשכח? פעם ראשונה, שתי טעויות. הלוואי ולא הייתי פוגשת את שניכם."

אוגוסט 2008.

קלארה.

אני שונאת לראות את הפרצוף הזה כל בוקר.
אני מושכת את השמיכה לגופי ומסתובבת לצד השני, עיניי העייפות בוחנות את החדר המפואר.

רבע שעה לאחר מכן עשיתי את דרכי לחדר האמבטיה. אולי אני אדחוף את מברשת השיניים שלו לאסלה ולאחר מכן אחזיר אותה?

הפה שלו גם ככה מלוכלך.

בזמן שאני מתיישבת על האסלה הסגורה ומחכה שהאמבטיה המעצבנת תתמלא, אני נזכרת כמה פתטית אני שאני עדיין נמצאת כאן. גרה איתו באותו הבית, ישנה איתו באותה המיטה.

ואני מנסה להזכיר לעצמי את המטרה האמיתית. לעזור לאבא שלי.

זה מגיע לו, הכל מגיע לו. בן אדם שקרן ודוחה. צבוע.

"קלארה?", אני מגלגלת עיניים לקול העבה שנשמע מאחורי הדלת.

כחכתי בגרוני. "כן?", שאלתי בשקט.
"רציתי לוודא שאת פה", הוא אמר ולאחר מכן שמעתי את צעדיו נחלשים.

כשסיימתי להתרחץ ולהתלבש, נעמדתי מול המראה, בוחנת את העיניים הכי עייפות שאי פעם תראו. כיסיתי את פניי עם איפור וצבעתי את עיניי באיילינר שחור ומסקרה.
עשיתי את דרכי החוצה מחדר השינה, מתהלכת במסדרונות הענקיים והכל כך ריקים האלו. ולחשוב שבאמת שקלתי להתחיל חיים אמיתיים כאן. בדרך כלל הבחורה הצעירה מתחילה עם האדם המבוגר בשביל הכסף, אך הפעם זה לא המקרה.

הוא התחיל איתי כשעשוע? מה, חסר לו עם מי להתעסק? אם הוא בקטע של לקחת ולזרוק, למה הוא עדיין לא זרק אותי?
הרי אוהב אותי הוא לא.
אחרת הוא לא היה הולך עם כל האחרות מאחורי גבי.

אני כל יום מחדש נזכרת בחיים הנוראיים האלו, במיוחד שאני והוא תחת אותה קורת גג.

ירדתי בשביל המדרגות הארוך, מוצאת את זגוגית החצר פתוחה ואני מריחה את ריח הסיגריה הכבד מסביב לאפי.

יותר מידיי חסרונות יש כאן, והנה אני, עדיין כאן.
המטרה שווה את זה.

אני מוזגת מיץ לכוס הזכוכית ומתיישבת על כיסא הבר מול האי במטבח.

אני מתחילה לתהות שאולי חיים פשוטים עם מעט אוכל, עבודה קשה בשביל משכורת ודירה שכורה עלובה עדיפה על פני החיים המלאי כל האלו.

ואני שוב נזכרת שזו הדרך היחידה שלי להחזיר לו, ולעזור לאבא שלי.

"קלארה?", אני שומעת אותו צועק לי מהחצר. אני זורקת את כוס הזכוכית לכיור הגדול והיא משמיעה רעש נוקשה חזק.