Fake invitation 〉fm sequel

13 〈 I hate surprises

"רגע...למה המאורע?", שאלתי מבולבלת כשדין הניח שמלה יפיפיה על המיטה והודיע לי שיש ארוחת ערב היום בדירה של ההורים שלו.

"זו הפתעה, את תגלי מאוחר יותר", דין מחייך, חושף את שיניו הלבנות.

"דין, אני שונאת הפתעות. אתה יודע כבר"
הוא צחקק, "את זו את תאהבי!", הוא מכריז בהתלהבות.

"רמז? אני לא אשרוד." התחננתי.

אני לא רוצה עוד הפתעות.

"אמ, אוקיי.
זה קשור ל...פייטון", הוא מלמל. הרמתי גבה.

"לפייטון?", שאלתי מבולבל והוא הנהן כמובן מאליו.

"טוב", משכתי בכתפיי ונעמדתי.
"אז תצא ותן לי להתלבש", מלמלתי בצחקוק וניסיתי לדחוף אותו החוצה. דאמ, הוא חזק מידיי.

"לצאת?", הוא שילב את זרועותיו ושרבב שפתיים.
"את אולי יצאת מדעתך. אני? לא יוצא", הוא אומר ואני מביטה בו ומרימה גבה.

"אז בסדר. נחכה ונראה", מלמלתי בטון מנצח ונשענתי לצד הדלת.

לאחר כמעט שתי דקות הוא נשבר.
"בסדר, אני יוצא. תעשי את זה מהר", הוא שותל נשיקה קצרה על שפתיי ויוצא.

פייטון?
ארוחה לכבוד פייטון?ברור.
הוא באמת השאיר אותי במתח.

פשטתי את בגדיי והשחלתי את גופי אל השמלה. למזלי, זו הייתה אחת ללא רוכסן מאחורה אז לא הסתבכתי בכלל.

סידרתי את שיערי הגלי והארוך על כתפיי.

אחרי כל כך הרבה שנים שהוא היה בצבעו הטבעי, הוא מרגיש לי כל כך מוזר.

אבל כמו תמיד, אני אתרגל.

הצצתי במסך מכשיר הפלאפון כדי לוודאות מה השעה וראיתי הודעה מהארי.
יותר נכון, אדוארד?

'אדוארד: קניתי כנפי פרפר ורודות, לזכר הימים. *צורף תמונה*'

גיחכתי ושלחתי לו בתגובה פרצוף מחייך.

התאפרתי והתבשמתי מעט ואז יצאתי מהחדר.
דין, שהספיק להתלבש גם הוא, נראה מדהים כרגיל.

"אז בגלל זה שלחת את פייטון מוקדם לבית של ההורים שלי? דין, מה אתה מתכנן? מה קורה עם פייטון?", שאלתי מבולבלת והוא צחקק.

"הו, את תגלי", הוא אומר ומושך את המעילים שלנו מהקולב.

הוא נעמד מאחורי ומניח את המעיל עליי כשאני מכניסה את ידי לשרוולים.

"אנחנו נצא," הוא אומר, נשאר קרוב אליי מאחורה, מלביש את המעיל שלו עליו.

"ואני אכסה את עינייך כשנכנס לרכב.
גם אמא שלך תדאג לעשות אותו הדבר עם פייטון." הוא אומר ואני מהנהנת.

"קדימה, בואי נצא", הוא משלב את אצבעותיו בשלי ואנחנו יוצאים מהדירה.

"אתה מתרגש, אה?", שאלתי כשראיתי את עיניו מבריקות מתמיד והוא מעט רעד.