Fake invitation 〉fm sequel

25〈 Greeny

הארי.

אני נעמד מול דלת דירתה. עיניי נלקדות על שלט הכניסה עם שמה, דין ופייטון.

נקשתי על הדלת, פניי מופנות לרצפה.

הדלת נפתחה, מבטה קפא.
"הארי.", היא נשפה. היא נשענה על משענת הדלת.

"מה אתה עושה כאן?", היא שואלת.
"באתי כל הדרך מלונדון כדי לדבר איתך. אל תעשי את זה." אמרתי, קולי אפילו מתחנן.

האישה הזו תמיד מפילה אותי על הרגליים...

"אני לא מבינה", היא מלמלה.
כן, תשחקי אותה סתומה.

"אל תתחתני עם דין.", הוספתי, מתנשף, מביט בה בעינייה בפעם הראשונה.

היא מביטה בשלי גם היא, האישונים שלה מתרחבים והיא מיד מעיפה את מבטה ממני.

"אתה לא יכול לבקש ממני דבר כזה, הארי. חוץ מזה, איפה היית כל השבועיים האחרונים? עסוק בלסנן אותי ובלחרפן אותי?", היא שאלה.

כן, הנה זה.

"אני מצטער, הייתי עסוק ב...עבודה.", נאנחתי.

"אני חושבת שאתה צריך ללכת. אני אדבר איתך בהזדמנות-"

אם היו בי הכוחות הייתי מרביץ למישהו. לדין, כן, זה בטח היה לדין.

"מה גורם לך לחשוב שלהתחתן עם דין זה הדבר הנכון? אני צריך להזכיר לך שהוא בכלל לא סומך עלייך, הוא לא..."

"הארי, די.", היא נושפת ונאנחת. "אתה לא יכול לערער על ההחלטות שלי. אלו החיים שלי."

"אני פשוט לא רוצה שתחיי אותם בעצב."

היא צחקה ללא הומור. "מה זאת אומרת? אלוהים, אתה כזה מבלבל. למה שאני אחייה אותם בעצב?"

"את שמחה עם דין?"

"בחייך, נו. אני מאוד שמחה איתו-"

"זה לא נראה ככה."

"ברור שזה לא נראה ככה, אידיוט!", היא אומרת, משלבת את זרועותיה.

"לפני שאתה צצת הכל היה מושלם. אז אולי אני הרסתי את זה, ובדיוק בגלל זה אני זו שמתכוונת לתקן את זה."

היא באמת חושבת ככה?
שדין הוא הבחור שלה?
זאת אומרת, אז אולי זה לא אני. אבל זה גם לא הוא.
אני לא יודע מה להרגיש בקשר לכל זה. אני מוכן לתת לה ללכת? שוב? או שעליי להמשיך להילחם עד שאני אבין שאני לא אקבל את מה שאני רוצה?

"אתה צריך ללכת.", היא לוחשת.
"אני לא בטוח שאני רוצה."

הקולות שלנו כמעט נבלעים אחד בשני, כל כך שקטים, מפוחדים.

"אני לא יודעת מה חשבת שיקרה ברגע שחזרנו לקשר, אבל ברגע שהגעת לכאן לפני שבועיים ונישקת אותי, אני הבנתי בדיוק מה."