נקודת מבט: קיילי מילר
מוות- אמצעי להשגת החלום.
ובמשחק הזה, כל האמצעים כשרים.
"גברתי! תסתכלי לאן את הולכת!" אדם גדול הביט בי בזעם.
"מצטערת... חייבת לרוץ" התנצלתי והחשתי את צעדיי.
"הכל בסדר ילדתי?" אישה עם חיוך שאלה בדאגה. "לאן את ככה ממהרת?"
"לא משהו ממש חשוב" צעקתי אליה כשרצתי ועברתי את הרמזור שהתחלף לאדום ברגע האחרון.
"אני כאן" אמרתי ונכנסתי אל חנות הספרים הישנה.
"אוח, תודה לאל! היא כאן!" אמא יצאה מאחורי הדלפק, מחבקת אותי כשראשו של שותפי הציץ מגרם המדרגות
"איחרת" רום קבע.
"המשטרה היתה עליי, לא רציתי שידעו לאן אני הולכת!" סיננתי בעייפות והנחתי את התיק בין ידיו.
"בואי הנה את, תגידי לי איך היה" רום תפס אותי ונישק את ראשי.
"אוף איתך, שחרר ותן ללכת להתקלח!" אמרתי בחיוך ושלפתי את חגורת הסכינים מתחת לסווצ'רט שלבשתי.
"תשלב אותם עם המגירת סכום במטבח" ביקשתי ונישקתי את אימי על לחייה, עולה לדירה מעל החנות ופושטת את החליפה השחורה ופורקת את הנשק, מחביאה אותו בתא הנסתר מתחת למיטה ואת הבגדים זורקת למכונה שתוציא מהם את הלכלוך והדם.
"אז קיילי, ספרי לנו איך עבר היום שלך" אמא אמרה כשהתיישבנו לאכול, היא הניחה מולי את הפירה וליטפה את לחיי באהבה.
"לא מיוחד, קיבלתי חיסול, סיימתי אותו, אין משהו מיוחד" אמרתי, רק רוצה לסיים וללכת לישון, מחר אני יוצאת עם רנה לקניות.
"רק קיילי יכולה להרוג מישהו ולהגיד שזה לא היה משהו מיוחד בכזו אדישות" רום צחק וגלגלתי עיניים.
"לא היה משהו מיוחד! נכנסתי מתחת לתעלה בבית שלו, התחזיתי למשרתת ואחרי שניסה לגעת בי רצחתי אותו" אמרתי בעצבים.
"הוא נגע בך?!" רום קם במהירות מהשולחן בזעם.
"אוח שב אתה כבר! מה תעשה לו? תהרוג אותו?" שאלתי ולקחתי עוף מהצלחת המרכזית יחד עם ירקות מאודים.
"הומור שחור? יש. רוצחת? יש. מה עו-" רום ספר כשחזר לשבת
"אני. לא. רוצחת!" קמתי מהשולחן וטרקתי אחרי את הדלת.
אני לא...
"קיילי מילר!" רנה מנסה לטלטל אותי מהמיטה.
"אני קמה" אמרתי בעייפות וזרקתי עלייה את השמיכה. יוצאת מהמיטה ומורידה את חולצתי.
"ממתי את ישנה בלי חזיה?!" רנה שאלה בתמיהה.
"ממתי שנוח לי" אמרתי ופשטתי את המכנס.
"תודה לאלוהים שיש לי חבר, והוא חתיך, ואני אוהבת אותו ו-" רנה ממשיכה למנות דברים כמה חבר שלה יותר טוב ממני. כרגיל.
"אמממ רנה מאמי, לא אמרנו שיוצאים לקניון?" שאלתי בתקווה שתניח לזה.
"אוייש, נכון! אבל ריידן- אוחחח לא משנה!" היא התרוצצה סביב עצמה בעוד אני לובשת מכנס טרינינג וסוודר. "מה.את.לובשת?!" רנה שאלה בזעזוע "פשע לגוף האלוהי שלך! את אף פעם לא שמה צמוד!" היא רטנה
"אני שמה.. פשוט קר" שקר, נעים. אבל אני לא מוכנה להסתכן ולצאת בלי נשק. לא יקרה. גם לא בעוד מאה שנה.
"אוקיי... וואט אבר אחותי, את עושה את זה יותר קל עבורי" היא מושכת בכתפיה ושנינו יורדות בצחקוקים למטה, אני מנשקת את אמא במצחה.
"אל תחזרו מאוחר! הארי אמור לבוא!" אמא צועקת לי.
"לפחות הוא לא מגיע עם הכלבה החדשה!" צעקתי לה חזרה ושנינו צחקנו כשעליתי לאוטו.
"אוקיי, איפה מתחילים?" שאלתי את רנה בכניסה, צדתי בעיניי את ההמבורגר. "לא... לא שוב!" היא מתחננת. "לא לא לא בלי העיניים האלה-"
"אני לא מאמינה שאני עושה את זה" היא אומרת בייאוש כשההמבורגרים מגיעים לשולחן.
"תאמיני, את החברה הכי טובה אבר!" אמרתי ושנינו צחקנו, ריכלנו, ונהננו.
"היה לי כיף היום" אמרתי כשסוף סוף הפסקנו לצחוק כמו מטורפות ויצאנו מהקניון.
"גם לי היה... הלוואי שהיינו עושות את זה יותר" היא אמרה וחיבקה אותי.
"אבל את יודעת ש-"
"שאת עובדת ולומדת יחד ובקושי יש לך זמן לדברים כמו זה ובחלון הראשון את מתקשרת אליי" היא חזרה על מילותיי בדיוק. מה? לפחות הפעם לא שיקרתי...
"לוב יו גירל," חיבקתי אותה ונכנסתי לחנות.
"אני כאן" אמרתי את המשפט הקבוע
"אוח, תודה לאל! היא כאן!" היא חוזרת גם היא על המשפט הרגיל ורום יורד למטה.
"איחרת" הוא אמר לי בחיוך ונישק את מצחי, כרגיל.
"אני-"
"לא היית אמורה לחזור בשעה מיועדת, צוחק ילדה" הוא פרע את שערי הלבן בחיבה.
אה. פרט שולי. יש לי בעיית פיגמנטציה, אני לא לבקנית, אבל השיער שלי לבן, בשביל הקטע צבעתי שורשים בשחור אבל הטבעי שלי, עם כל המוזרות והיופי שבדבר הוא לבן.
פתחתי את הטלפון שקיבל התרעה.
-הודעה שלא נקראה:
שם: ליאם בלאק,
גיל: 21
אזור מגורים: קווינס
סיווג: מוות איטי.
סיבה: אנס, חטף, עינה ילדות
תשלום: 150,000
אוקיי,
שלום ליאם בלאק.
מילים אחרונות?
YOU ARE READING
המלאך האחרון.✔︎
Action"בבקשה אדוני! תעזוב אותי! יש לי אישה! ילדים!" "אולי אתן לך לעזוב..." "מ- מה?!" "אבל יש לי שתי בעיות." אמרתי בקור. "הראשונה- אתה אדם שפל" אמרתי וליטפתי את לחיו בעזרת סכין "והשניה?..." הוא שאל בחשש. תקעתי את הסכין בליבו וגופו נשמט על הרצפה. הורדתי את...
