נקודת מבט: קיילי מילר
שפתיי רעדו ללא שליטה.
לא. לא. לא. לא. לא. לא.
זה חלום. אני חולמת, זה רק פאקינג חלום!.
זה לא חלום.
התקפלתי לתנוחת עובר על מיטתו של רום, סופגת את הריח שלא יחזור לעולם. את הריח שלו.
הוא... עזב. הוא לא פה. הוא לא ליידי...
אמא!!
טומי!!
רום!!
אני רוצה אתכם חזרה אצלי.
"קיילי" קריאה נשמעה מלמטה. הארי.
"פאק פאק פאק" אמרתי בלחץ, אני לבושה כמו פאקינג מתנקשת! מה הוא עושה כאן?!?!
"קיילי?!" הוא קורא שוב.
"א- א- אל תיכנס! אני בלי בגדים!" אני צועקת, ושניה אחרי זה מבינה את גודל הטעות.
"את בלי בגדים.... בחדר של רום." הוא אומר ורום מתאפק לא לצחוק.
"יש לך בעייה עם זה מר מילר?!" הוא שואל.
"כן, רק חכה לרגע בו תצאו מהחדר, שיחה צפופה" הוא מודיע ויורד למטה.
"אין בעד מה" הוא אומר ומצחקק בשקט.
"וואו, אני ממש שונאת אותך" אמרתי בקול עייף. "תתמודד עם הארי, בהצלחה."
"בשבילך- אני אתמודד עם פאקינג אריה"
הוא התמודד עם אריה.. הוא אהב אותי, הוא שמר עליי.. דמעות חדשות שטפו את הישנות ללא מעצורים.
דפיקות נשמעו בדלת והרמתי את עיניי האדומות, מוציאה את האקדח של רום מתחת לכריתו ומתקדמת תוך כדי שאני דורכת אותו.
הבטתי בעינית אך לא היה שם שום דבר.
כלל ראשון בלהיות אני- תמיד יהיה שם משהו.
וואט אבר. אני רוצה פשוט לגמור את זה. פאק על הכל.
פתחתי את הדלת ונאנחתי. דמות ללא ראש ומלאה דם הייתה מוטלת על סף הדלת. טוב... זה לא מישהו שאני מכירה. משהו טוב אחד, לא?.
הרמתי את הכרטיס המעוצב בחותמו של הדילר.
-את רוצה את האח שלך?-
התעצבנתי, התקשרתי למספרו של ליאם.
"שלום למלאך שלי" הוא עונה בזלזול אחר כמה צלצולים.
"ליאם! אני נשבעת לך! אם אני-" איום הסרק שלי נקטע בזעקת כאב. "הארי..." לחשתי באימה.
"אח שלך ואני מיישרים הדורים, את מבינה? את מרמה בפוקר... יש מלווים." הוא אומר ונעצר. "ואני לא אחד כזה שאוהב קצוות פתוחים." הוא אומר בקול מפחיד. אלוהים... איפה הליאם שהכרתי? איפה ליאם שחיבק אותי ואהב אותי? ששיחק יחד עם טומי בדשא?
צחקוק מתגבר לכדי שאגה נשמע מצידו השני של הקו. אמרתי את זה בקול?
"הליאם הזה היה הצגה!
פייק ניוז!
צבוע!
מרגל! הוא לא היה קיים, בולשיט!" הוא הטיח את המילים ברוע, כל מילה הופכת לפגיון שננעץ בליבי, מסתובב ונדחק עוד ועוד.
"די!! די תפסיק!" צעקתי בבכי, בהסטרייה.
מה נהייה ממך קיילי מילר? למה הפכו אותך? זה מה שאבא היה רוצה?. רכיכה פוסית?
לא. הוא היה רוצה אותי חזקה.
בי בי קיילי מילר. תגידו שלום לסקריים.
נקודת מבט: סקריים.
התעשתי על עצמי והרמתי חיוך של סקריים.
זוכרים? אני פאקינג אלילה.
"אז את מבינה... אני נהנה מזה, קחי את הזמן מלאך מתוק שלי." ליאם אומר משהו שלא שמעתי את התחלתו, אבל הבנתי שהוא מתעלל בהארי.
"אני יכולה לשאול אותך משהו?" שאלתי, קולי חד כסכין מושחזת ומלובנת הייטב. "למה אתה עושה את זה?" שאלתי.
"שאלה שציפיתי לשמוע האמת אחרי הפיצוץ" הוא אומר ומצחקק להנאתו. "אני מניח שאת דורשת תשובות, נכון?"
"נכון מאוד. מגיע לי לדעת על מה אימי והבן שלי קיפחו את-".
"טומי היה טעות מצערת. אני לא ידעתי שהוא שם, אני לא רוצח ילדים קטנים" הוא קטע אותי. אוקיי. תודה לאלטר איגו שלא נותן לי ליפול עכשיו.
"עדיין לא ענית על השאלה שלי" אמרתי בקור.
"אווו חדה." הוא עוקץ.
"אתה לא יודע כמה אני יכולה להיות כזו, ברכותי ליאם בלאק. הקמת את סקריים לתחייה מעבר לחומות ההגנה שבראש של קיילי" אמרתי בקול מצמרר.
"או, תחזרי אחורה. 'ליאם בלאק'. " הוא מטעים את שמו. "ליאם בלאק. ליאם בלאק. ליאם בלאק" הוא חוזר על שמו בהטעמות שונות.
כן. אני יודעת מה השם שלך, אותו שם שיהיה רשום על הכד שיתמלא באפר שלך.
"תגיע כבר לנקודה שלך, ליאם בלאק" חזרתי על שמו בלגלוג
"הנקודה שלי היא שהרגת את כריסטיאן בלאק." הוא אמר והטופס הוצג במוחי.
שם: כריסטיאן בלאק
גיל: 20
אזור מגורים: קווינס
סיווג: מוות איטי וכואב.
סיבה: רצח.
תשלום: 250,000
"לפי השתיקה שלך אני מבין שאת זוכרת, אז תני לי להוסיף לך פרט אחד קטן." הוא עוצר לרגע.
"כריסטיאן היה אח שלי!"
YOU ARE READING
המלאך האחרון.✔︎
Ação"בבקשה אדוני! תעזוב אותי! יש לי אישה! ילדים!" "אולי אתן לך לעזוב..." "מ- מה?!" "אבל יש לי שתי בעיות." אמרתי בקור. "הראשונה- אתה אדם שפל" אמרתי וליטפתי את לחיו בעזרת סכין "והשניה?..." הוא שאל בחשש. תקעתי את הסכין בליבו וגופו נשמט על הרצפה. הורדתי את...
