נקודת מבט: קיילי מילר
"מה אתה עושה פה?!" שאלתי בהלם כשירדתי מהבמה ודיבורים נורמטיביים עלו בקהל כאילו לא שפכתי את ליבי הרגע.
"באתי לראות אותך" הוא אומר בחיוך קטן. אוקיי, אני כל כך מבולבלת ממנו שזה כואב לי בצלעות.
"קיילי..." רום מתקרב ואני יודעת מה הוא מנסה לומר לי,
"זה בסדר. לך" אמרתי בקור. לא מסתובבת אליו אפילו. "אני צריכה לדבר איתך ליאם" אמרתי בשקט והוא הנהן, מסמן לי לחצר המתחם.
"על מה רצית לדבר?" הוא שואל ומדליק סיגריה.
"אתה מעשן? איך לא ידעתי?" שאלתי בחיוך אך אני מנסה לזכור אם הוא דיבר על כך.
"את לא יודעת עליי הרבה דברים" הוא אמר בחיוך ממזרי. פאק. פאק מי לייף. זה אומר ש...
"את לא יודעת לדוגמא שאני מטורף על הגומה שיש לך" הוא אומר ולוחץ על הגומה שנוצרה מהחיוך המזויף שלי. "או שאני חולה על השיער הלבן והחלק שלך" הוא מעביר את ידו על שערי. "או על השפתיים הוורדרדות שדורשות המון צומת לב" הוא אמר ורכן כדי לנשק אותי.
אנס או לא, הוא טוב, מידי טוב.
טבעתי בחום שפתיו, לא מסוגלת להתנתק.
"את אלופה" הוא אמר לי בחיוך חושף שיניים לבנות וליטף את מתאר פניי. "לא... לא ממש סיפרת לי מה קרה לאבא שלך" הוא אומר לי ומכבה את הסגריה שרק הדליק ואפילו לא הכניס לפיו.
"אמרתי לך שאין לי אבא" לחשתי לו ובלעתי את רוקי.
"כן... יש הבדל בין הדברים ריזה" הוא אמר לי וליטף את דמעותיי החמות שברחו.
"אני לא רוצה לדבר על זה" ביקשתי, אפילו שלפני חמש דקות דפקתי את נאום חיי על המקרה.
ליאם סידר את שערי מאחורי אזני ובחן את גופי. "לא הסטייל שלך" הוא מציין.
"לא" אני מאשרת והוא מחייך בניצחון,
"ניכנס?" הוא שואל.
"לא רצית לעשן?" שאלתי בהתגרות.
"האמת... סתם ניסיתי להיראות קול, אני לא ממש אוהב לעשן.
"זה לא קול ליאם, עישון זה מסוכן, ומגעיל." אני אומרת לו והוא מחייך בהקלה.
"אז את לא מהסוג שנמשך למעשנים?" הוא שואל.
"אין לי מושג מאיפה הבאת את זה אני צוחקת. "אבל... ליאם?" שאלתי שניה לפני שנכנסנו. "מה אני עוש לא יודעת עלייך?" שאלתי ונשכתי את שפתי הפנימית.
ליאם מרים גבה, מופתע. "באמת נדבר עליחסינו לאן פה?" הוא שואל.
"זה לא יחסינו לאן אני פשוט-"
"שלום" קול נשמע ושנינו מסתובבים, ג'ים. "אתה החבר של קיילי?" הוא שואל באדיבות ולוחץ לליאם את היד.
"אני לא יודע עדיין אם חבר, היא לא מוכנה בדיוק לקטלג אותי אז אני אהיה התמיכה הנפשית שלה הערב" ליאם אומר ושניהם צוחקים.
"תפסת לך מישהי טובה, תשמור לי עליה אחרת תסתבך עם המשטרה" ג'ים מזהיר אותו, ואני יודעת שהוא רציני.
"אה, אני לא צריך לדאוג לזה, כבר הסתבכתי" הוא אומר ושניהם צוחקים, ואני?
מנסה להבין ממתי האולם הפך לקרוסלה מחורבנת.
"הי, את בסדר?" הארי בא אליי ואני רועדת כולי.
אני צריכה שני דברים. אוויר, ואקדח. עכשיו.
"קיילי דברי איתי, מה קרה?" הוא שואל בדאגה וליאם מביט בי בתמיהה.
"הסתבכת עם המשטרה?" אני פונה לליאם וחושקת את שיניי.
הבלבול מתחלף בצחוק. "ריזה, אני הסתבכתי איתך, אין יותר משטרה ממך" הוא צוחק ומחבק אותי. "פאק את רועדת, לא התכוונתי" הוא מתנצל.
"זה בסדר, אני פשוט... לא יודעת" אמרתי והתמסרתי לחיבוקו והדבר היחיד שאני רואה עכשיו זה החיוך הגאה של אבא למעלה.
"תקשיבי למצפון שלך קיילי, תני לו להוביל. לא לפקודות"
זה מה שאני עושה אבא.
"הי, לאן נעלמת לי?" ליאם מוציא ותי מהרהוריי כשישבנו לאכול את ארוחת הערב שהוגשה שם.
"על מה אתם מדברים?" שאלתי את ג'ים, הארי ועוד שני שוטרים שישבו איתנו באותו השולחן.
"סקריים" שיט. "הוא עושה לנו בלאגן, הוא חודר לנו למאגרים בכל פעם" ג'יים מספר ואני מלכסנת מבט לרום. הוא מסמן להישאר רגועה.
למה לא? הרי איש מאיתנו לא הורג אנשים ויושב לדבר עם שוטרים כחברים הכי טובים באמצע תחנת משטרה, נכון?
נכון. לא איש, אישה. פאקינג אישה.
"אני חושב שהוא מונע מאינטרסים, הוא לא הורג את כולם, יש כאלו שהוא חס על חייהם" אחד השוטרים מספר.
"מאיפה אתה יודע?" שאלתי בהתעניינות.
"האחיין הדביל שלי הסתבך אתו, האקסית שלו הזמינה אותו עליו אבל הוא הסתפק באיומים והזהרות.
"באמת? מה השם של אחיין שלך?" רום שאל בהתעניינות וניסה בכוח לא להרים גבה ולהביט בי..
"ריידן, ריידן סמית'" הוא אומר וחיוך קטן של סיפוק עולה על פניי.
"האקסית שלו היא החברה הכי טובה שלי" אני ספרת והשולחן שותק.
"וואלה? אז... היא יודעת מי זה סקריים?" הוא שואל.
"אני לא יודעת מי זה האדם הזה, אבל מהרגע שהאידיוט הזה בגד בה כל מה שעשתה זה לבכות לי, אני די בטוחה שלא הזמינה עליו חיסול. רנה לא כזו!: אני מתעצבנת, ולא לחינם.
"נשים...." הוא אומר בגלגול איניים שבמצב רגיל היה מזכה אותו בירייה ברגל.
"נשים שבוגדים בהם לטובת כלבות" אני מתעצבנת
"בסדר, ג'יז תירגעי. רק שיתפתי סיפור" הוא אומר בהתנצלות
"לא עם האדם הנכון" אני נוהמת.
לא, בהחלט לא.
YOU ARE READING
המלאך האחרון.✔︎
Action"בבקשה אדוני! תעזוב אותי! יש לי אישה! ילדים!" "אולי אתן לך לעזוב..." "מ- מה?!" "אבל יש לי שתי בעיות." אמרתי בקור. "הראשונה- אתה אדם שפל" אמרתי וליטפתי את לחיו בעזרת סכין "והשניה?..." הוא שאל בחשש. תקעתי את הסכין בליבו וגופו נשמט על הרצפה. הורדתי את...
