פרק 12- וואן שוט

161 22 59
                                    

נקודת מבט: קיילי מילר

"הי, אני לילי, אני המדריכה שלכם להיום" היא אמרה לקבוצה של חמישים איש, ביניהם אנחנו.

"אמממ לילי?" פניתי אליה והיא הסתכלה בי בחיוך. "כמה שנים את עובדת כאן?" שאלתי והארי נאנח.

לילי החווירה, מביטה בקבוצה שהסתכלה בעניין רב במתרחש. "שלו- שלוש וחצי שנים"" היא מגמגמת.

"אז את לא באמת יודעת מה היה כאן, מי את שתעשי את הסיור?!" אישה התפרצה בזעם.

"א- אני..." היא החלה להיות מותקפת מכל עבר והביטה בי בצער. רואים שהיא חדשה כאן, אוכלים אותה בלי מלח.

"אוקיי, זה מספיק!" קולו של ג'ים, מפקד המשטרה נשמע. כולם הסתובבו אליו. "מה בדיוק קורה כאן?!" הוא שאל בזעזוע.

"אתה חושב שזה מצחיק?! להביא לי איזו טירונית שתספר לי איפה ולמה בעלי מת?!" איש אחד צעק, פניו משדרות כאב.

"אני חושב שמחובתכם להתנהג לשוטרת כראוי, אני מאוד מצטער, שזה יצא ככה..." הוא אמר ללילי והכניס אותה פנימה לאחד החדרים והביא לה כוס מים, כזה הוא ג'ים, טוב לב לכולם. כמו אבא. "מיס מילר, גשי הנה" הוא אמר בקול נוקשה שגרם לי להתכווץ ולהצטער על העובדה שאין לי כאן הגנה, אבל איך אומרים? אין הגנה טובה יותר מתקיפה. ובזה אני טובה.

נכנסתי למשרדו והדבר הראשון שקיבלתי זה חיבוק חם. כן, אוקיי, יותר הגיוני. "מה שלומך מנהטן?" הוא שאל בחיבה, אבי היה השוטר היחידי בתחנה ממנהטן, בכל יום היה נוסע שעתיים הלוך ושעתיים חזור בשביל התחנה בעיר ילדותו, הוא לא וויתר עליה אפילו כשעבר לגור עם אמא, ואמא תמכה בו בלב שלם.

"אני מצטערת לילי פשוט... ידעתי שאת חדשה כאן, והם היו מבינים את זה תוך שלוש דקות." אמרתי את האמת והיא הנהנה.

"אולי את תעשי את הסיור?" היא שואלת.

"לא" עניתי. נחרצת, ברורה, בלי כוונת ערעור.

"ברצינות מנהטן, את מכירה את התחנה יותר טוב מהשוט-"

"ברצינות ג'ים, גם ככה לא רציתי לבוא, בטח שלא לנאום, אני לא עושה את הסיור" אמרתי.

"את עושה את הנאום?" הוא שאל בהלם, כל שנה הוא היה אחראי לבקש ממני לעשות אותו, שלוש פעמים ביקש, שלוש פעמים סירבתי.

"אין לי הרבה ברירה, המון לחץ מאמא ומהארי" תירצתי בשקר,

בסופו של דבר בחרו את קארל, שוטר שעבד באותה היחידה עם אבי, להדריך את הסיור.

"וכאן... טוב, המשרד של אדוארד מילר" הוא אמר במעין... זלזול?! הבטתי באמא שהנהנה, גם הארי, לא מעניין אותי מה רום חושב.

"סליחה? קארל?" עצרתי את הסיור. הוא הסתובב והיה מופתע לראות אותי.

"מי זו אם לא מילר הקטנה" הוא אמר בחיוך קטן וסרק אותי.

המלאך האחרון.✔︎Where stories live. Discover now