המלאך האחרון.✔︎

אפילוג

נקודת מבט: קיילי מילר

כעבור עשרה חודשים:

ישבתי עם הארי וטומי בבית הקפה מתחת לביתנו החדש, שותה את השוקו שלי והארי את הקפה שלו, טומי כמובן מפיץ קצפת לכל עבר.

היה שקט, עשר בבוקר זו שעה שקטה כאן.

המלצר הרים את השמע במערכת הטלוויזיה והבטתי בה בשקט.

"החקירה נמשכת כמעט עשרה חודשים, הצייד ששמו סקריים נעלם, בגדיו- שחורים וחליפה ארוכה מצוידת מכל טוב השוק האפור הונחו בפתח תחנת המשטרה יחד עם מכתב, ואני אצטט; 'נקמה זה לא משהו שמשיג לך סיפוק, נקמה זה הרס, אל תתפתו ללכת בדרכי כי הסיפור שלי היה טרגדיה נוראית, אני אשפר את עצמי ומי יודע? אולי אחזור להיות אדם שפוי אי פעם'. אני לא יודעת מי זה האדם מאחורי הברדס השחור, אבל אני מעריכה אותו על השינוי שהוא חווה" הטלוויזיה עברה לחדשות מזג האוויר ואני המשכתי להביט בחלון.

"סליחה?" קול נעים נשמע מאחוריי והסתובבתי.

ליאו טולדו

"כן?" שאלתי והארי הביט בנו בעיניין.

"אני צריך לדבר איתך" הוא אמר בשקט.

במקרה אחר הייתי מעיפה אותו. אבל.. אני חושבת שמגיע לו פיצוי על מה שהוא עבר תחת ידי. המעט שאוכל לעשות זה לדבר איתו.

יצאנו למרפסת הקטנה, היינו לבד, ליאו הוציא קופסא קטנה ובה היתה שרשרת עדינה, כנף מלאך.

הבטתי בו בשקט. "ג'ים ביקש ממני להביא לך את זה" הוא אמר ובלעתי את רוקי בכאב מהזיכרון החד והצורב.

"הוא אמר עוד משהו?" שאלתי בקול קרוע וליאו הנהן

"אם תחפש באדם מלאך- לא תמצא..

אם תחפש במלאך אדם- לא תמצא.

אבל אם תחפש באדם אדם- תמצא מלאך" הוא אמר.

הבטתי בעיניו החומות, הרוח נישבה בנעימות ואיכשהו..

ידעתי שיהיה טוב יותר.