נקודת מבט: קיילי מילר
"אעהאעעעעהההההה" הזעקה נישאה במרחבים, שברה את הקירות וחזרה חזרה, דועכת. צליל גוף נופל על הרצפה נשמע באוזני.
חייכתי.
"אל תשאיר את האקדח השני שלך מחוץ לטווח" אמרתי, הורדתי את מעוות הקול והברדס ובחנתי את החור המדמם בליבו. לא נותר לו עוד הרבה זמן בכלל.
"בבקשה..." אנקת קולו נשמעה, הוא שכב מדמם כשבנו הביט בו בשקט, חסר מילים ולבן. "בבקשה.." הוא חוזר על המילים. "תשמרי על הבן שלי" הוא מתחנן ומשתעל, יורק מפיו ומהחור החדש בגופו גם. "אני יודע שזה לא מגיע לי.. אבל-"
"זה לא מגיע לך. זה מגיע לבן שלך." הודעתי לו וזרקתי את ידו ממני בקור, פונה לעבר בנו הקטן ומתיישבת על ברכי מולו. "שלום קטנצ'יק" אמרתי בחיוך לילד הקטן שישב בעיניים קרועות על הספה.
"אבא" הוא אמר בקולו התינוקי, לא עולה על שנתיים והצביע על גופתו המפרפרת של אביו. שלוש, שתיים, אחת ו...
"אבא לא פה" אמרתי בקול חם לילד, הוא הביט בי והיטה את ראשו הצידה "הנה אבא!!!" הוא אמר באושר והצביע על גופתו המוטלת ללא חיים של אביו בעודו מוחא כפיים בצחקוקים מתוקים.
"מה השם שלך מתוקי?" שאלתי.
"טומי טום!" הוא ענה בצחקוק ומחא כפיים להנאתו
אני לא יכולה להשאיר אותו כאן...
-הודעה שלא נקראה-
-מאת: הדילר-
אל תעזי לחשוב על זה אפילו!.
מי הוא חושב שהוא שיחליט על חיי הפרטיים?... אבל... זה מפחיד, המחשבה בקושי עלתה בראשי וההודעה כבר הגיעה אלי..
"א- אוקיי קטנצ'יק, בוא נטפל בך" אמרתי והוצאתי לו מהמקפיא גלידה.
נכנסתי לשירותים ופשטתי את בגדיי, נשארת עם בגדי יום יום ומכניסה הכל חוץ מסכין אחד לתוך התיק השחור והכנסתי אותו לרכב..
"למה את מתעכבת?!" הוא שואל.
"קח את הרכב, תתרחק... אני אגיע מאוחר יותר ואסור שיראו אותך" פקדתי.
"קיילי מה קורה פה?!" הוא שואל בדאגה.
"כלום אני עושה סידור אחד ובאה, נשבעת" אמרתי והוא הנהן, לוקח את הרכב ומתרחק.
רבע שעה אחר כך המשטרה הגיעה.
"מי את?" הם שאלו אותי.
"קיילי מילר" עניתי בקול מבוהל, כנראה כישורי המשחק שלי לא מתים עד הסוף.
"איך את קשורה לנרצח?" הוא המשיך לתחקר אותי.
"הייתי חברה טובה שלו, הגעתי אליו ושמעתי את טומי בוכה" אמרתי ודמעות ירדו מעיני, תסמכו על התנין שלימד אותי את העבודה.
"את יודעת על משפחתו של השוטר?" הוא שואל.
או, זו תשובה שממש אשמח לענות עליה. "אין לו משפחה... הוא היה בן יחיד והוריו מתו מזקנה, כנל לגבי שאר משפחתו... הוא הוא א- הוא היה.." יבבתי, נו ברצינות?!
"את בסדר גבירתי?" הוא שואל ובוחן אותי.
"אני.. הוא מת!! מי ישמור על טומי, אין לו אף אחד" פרצתי בבכי.
"או... אני מבין..." הוא אומר ומגיש לי כוס מים כשהמז"פ הגיעו,
אווו בהצלחה חברה.
"א- אני... ראיתי אותו, לפני ש... ש... אחרי שירו בו" אמרתי.
"מה?!" השוטר קפץ עלי ושיחקתי את עצמי נבהלת.
"הוא ביקש שאשמור על הבן שלו" אמרתי. קיילי!! צל"ש! לא שיקרת!. מדהימה...
"אני מבין.."
"לא אתה לא!" אמרתי.
"גברתי אני רק אומר שצריך לערב את מערכת המשפט ו-"
"ולגלגל את הילד בבתי יתומים?! אין סיכויי! הבטחתי לאליסיו שאשמור על טומי!" אמרתי, מנגבת דמעות מטופשות.
"טומי, קייי!!" הוא אמר מהספה ורץ אליי, מחבק אותי. "קייי" הוא מנסה בשנית לומר את שמי בחיוך ענק.
"אם זה היה מהצד שלך.. לא היית עושה הכל כדי לשמור אותו?" שאלתי בעיניים בורקות.
"א- אני..." השוטר הצעיר התבלבל וטומי פיהק פיהוק חמוד והניח את רראשו על חזי כדי לנמנם.
"בבקשה..." התחננתי.
"תשאיר את הילד אצלה טירון, אין לי כוח לעוד ניירת" המפקד הגיע, חתם על שני טפסים והגיש לי אותם. "הילד ברשותך עכשיו, בעוד שבועיים יבואו מהרווחה לאשר זאת רשמית אם לא יהיו התנגדויות כמובן" הוא אמר ורק לפי הקלות שהוא זרק ילד גרמה לי לרצות להחטיף לו.
"תודה" אמרתי ואחרי עוד תחקור קצר התחלתי ללכת כשטומי בין ידיי, ממלמל בתינוקיות שהוא רוצה גלידה.
אז עצרנו לגלידה.
"תודה, קייי!! גלידה!" הוא צחקק כשהלך ברגליו השמנמנות לתחנת האוטובוס ובתוכו
"אני כאן" אמרתי ונכנסתי אל חנות הספרים הישנה והאהובה.
"אוח, תודה לאל! היא כאן!" אמא רצה אליי וקפאה.
"קיילי..." היא אמרה בשקט. "מי זה?"
"קיילי את מוכנה להסביר לי מה היה ה-" רום קפא.
"אמא, רום," אמרתי וליטפתי את שערו של טום.
"קיילי, מה את עושה?" רום שאל בלחש מהול אימה.
"מה זה אמור להביע?" רנה שאלה מלמעלה כשראתה אותנו.
"חברה?..." שאלתי ונשמתי עמוק, מרימה את טום על ידיי.
"אימצתי ילד."
YOU ARE READING
המלאך האחרון.✔︎
Боевик"בבקשה אדוני! תעזוב אותי! יש לי אישה! ילדים!" "אולי אתן לך לעזוב..." "מ- מה?!" "אבל יש לי שתי בעיות." אמרתי בקור. "הראשונה- אתה אדם שפל" אמרתי וליטפתי את לחיו בעזרת סכין "והשניה?..." הוא שאל בחשש. תקעתי את הסכין בליבו וגופו נשמט על הרצפה. הורדתי את...
