נקודת מבט: קיילי מילר
"את רואה? עם קצת הקשבה את יכולה להבין" הדילר אמר כשליווה אותי החוצה, "אני הייתי לוחץ את ידך אך נראה שזה קצת מפחיד אותך" הוא יורד עליי?.
"שמענו, תשלח לי את השם הראשון עם כל התיק" אמרתי ועשיתי אצבע שלישית למזכירה שלו, יוצאת מהמתחם.
"אה, ו... אם לא היית כל כך טיפשה, יהירה ותוקפנית אולי יכולנו להיות שותפים. המוח והמבצע." הוא אומר ופותח לי את הדלת האחרונה.
כן. זה יקרה כשהאיברים שלך יהיו מסורסים. אחד אחרי השני. "אולי, מוקדם מידי לחשוב על זה" אמרתי בחיוך לא מחייב ושמתי את הברדס, נבלעת בחשיכת הלילה.
"את חיה!" אמא תפסה אותי לחיבוק כשנכנסתי לחנות, צלצול הפעמון הקבוע בדלת קידם את בואי וגרם לרום לרדת גם.
"כן, היה לך ספק?" שאלתי בגיחוך. כי לי היה. ואני לא אגיד לך את זה, כי אני לא רוצה שתדאגי.
"ברוכה הבאה, שחקנית" רום אמר בחיקוי קולו של הדילר וחטף מכה במפשעתו.
"אפילו לא בצחוק. דביל" נהמתי ועליתי לחדר, מתעלמת ממבטיהם המודאגים של אמא ורום.
"היא בסדר, קצת מפוחדת" שמעתי את רום מרגיע את אימי. באמת רום?, רק רצת?...
"חזק! חזק יותר! תכי בו בעוצמה!" הוא צועק לי ומחזיק את שק האגרוף.
"אני... אני לא יכולה.." אמרתי מתנשפת, אוחזת בצלעותיי ומנסה לנתב את האוויר לריאות.
"את רוצה להיות שוטרת קיילי, לעזור לחלשים, לא?" הוא שאל בהרמת גבה.
"אני לא יכולה.." דמעות זלגו מעיניי, אבל אני רוצה...
"אני מצטער קטנה שלי, בואי נעשה הפסקה, זה במאמת היה יותר מידיי" אבא אמר והגיש לי בקבוק מים קרים, מתיישב לידי ואוכל איתי ארוחת צהריים. "אני גאה בך, את דבקה במטרות שלך ילדה, תתני לי לוו-"
"אני לא רוצה שתוותר לי! אני רוצה להיות חזקה!" קטעתי אותו בזעם, התרוממתי ודחפתי שלושה אגרופים לשק ואחריהם בעיטה, הוא התרומם וחבט בתקרה, כשהחל לחזור אליי הבנתי את הטעות. אני לא יכולה להדוף אותו.
עצמתי את עיניי וקיבלתי על עצמי את הכאב. הוא לא הגיע, פקחתי את עיניי וראיתי את גבו הגדול של אבי מלפניי.
"אל תקשי על עצמך ילדה, יהיו דברים שלא תוכלי לעמוד מולם" הוא אמר מתנשף, "את יכולת להיפצע!" הוא זועם, לא עליי, על הטיפשות שלי.
"סליחה." אמרתי והשפלתי את מבטי.
"בואי ננסה מטווח" הוא אומר אחרי שנרגענו. הנהנתי, לוקחת את האוזניות ואת האקדח. "טעות. עמדה יציבה, שתי כתפיים מגוננות על הראש ושני ידיים לופתות את האקדח" הוא מסדר אותי לעמידה נכונה.. "תנשמי, תכווני. אבל אל תכווני לאויב, תכווני לפחד שלך. הפחד ינחה אותך. תסמכי על הפחד, הוא יגרום לך להביט לטעות בעיניים ולמצח אותה" הוא פוקד.
נשמתי עמוק... ויריתי.
בום! בום! בום! בום! בום!
שקט. חמישה כדורים יצאו, שלוש במטרה, שתיים אחרי קו החמישים, ואחד בפנים.
"אמרתי לך, תסמכי על הפחד."
אני לא סומכת על הפחד. הוא חשוך, סמיך, בולע הכל. הוא בולע אותי.
אני מפחדת.
פחד הוא תחושה רגשית ופיזיולוגית לא נעימה אצל בני אדם ובעלי חיים, הנגרמת כתוצאה מחשיפה לגירוי חיצוני מסוכן או מאיים.
פאק אני שונאת את ויקיפדיה. שיסתמו רגע!.
"קיילי! אם את לא עונה אני פורץ את הדלת וזיבי שאת במקלחת!"
מתקלחת? אני? או, אה... "אני בסדר! אני בסדר!" צעקתי לו כשהידית בדלת החלה לנוע מעלה ומטה.
הבן אדם התמזמז איתי, התנשק איתי, ואין סיכוי שאני מוסיפה לרשימה של "בגדתי בליאם" את קטגוריה ראה אותי במקלחת!
"אוקיי ג'יזס.. את מפגרת, אנחנו מתים פה מדאגה ו-"
"רום אני בסדר!!!" צעקתי. "פשוט תעזבו אותי!!!" הדמעות- ענקיות, רותחות וטיפשיות זלגו מעיניי.
אני לא יודעת כמה זמן אני כאן, באיזה שהוא שלב נכנסתי באמת למקלחת, מפעילה את המים ושוטפת את החרא של יום הזה ממני.
יצאתי מהמים נוטפת, התייבשתי והסתרקתי, מורחת את עצמי בקרם בניחוח עדין של וניל, התלבשתי ויצאתי "מטומטמת!" רום אמר וחיבק אותי. "שלוש שעות!! שלוש!" הוא אומר. "חשבתי שקרה לך משהו!" הוא אומר וזעם קל נשמע בקולו.
"סליחה..." לחשתי.
"הי... את בסדר?" הוא שאל בדאגה.
"אני צריכה ללכת" התנתקתי ממנו, לוקחת את המעיל ורצה החוצה.
גשם, ברקים וחושך מקדמים את צעדיי
"קיילי חכי!" רום צעק ורץ אליי, תופס את ידי. "קחי" הוא אומר לי ומגיש לי מטרייה. "תיזהרי" הוא מבקש.
רצתי, ריצה טרופה, מהירה, כואבת ומשחררת כאחד והגעתי. פארק הגיבורים.
"למה עזבת אותי אבא?" בכיתי על האבן שמסמלת את שמו, הדבר הכי דומה לקבר שאמצא. "למה???" צעקתי והיכיתי את האבן.
"אתה הבטחת שתהייה שם בשבילי!!" נפלתי על המדרכה הרטובה "הבטחת..." בכיתי.
בפעם הבאה שפקחתי את עיניי הייתה כשכבר הפסיק הגשם.
עשר שיחות שלא נענו והמון הודעות.
"קיילי?" קול הגיח מאחורי וגרם לי לפתח עמדת מגננה כשסכין בידי ומוכנה לשיסוף.
"קיילי תסתכלי עליי" הקול אמר ואחז בכתפי, גורם לי להסתובב.
"ליאם" בכיתי והתפרקתי, הוא תופס אותי
"אני שומר עלייך מלאך," הוא אומר ומצמיד אותי אליו לחיבוק.
"ליאם..." לא הצלחתי להוציא מעבר למילה שתופסת כל כך הרבה מקום בלב הקטן שלי.
"אני לא נותן לך ליפול קיילי, לא כשאני כאן"
YOU ARE READING
המלאך האחרון.✔︎
Acción"בבקשה אדוני! תעזוב אותי! יש לי אישה! ילדים!" "אולי אתן לך לעזוב..." "מ- מה?!" "אבל יש לי שתי בעיות." אמרתי בקור. "הראשונה- אתה אדם שפל" אמרתי וליטפתי את לחיו בעזרת סכין "והשניה?..." הוא שאל בחשש. תקעתי את הסכין בליבו וגופו נשמט על הרצפה. הורדתי את...
