נקודת מבט: קיילי מילר
"קיילי! את שוב יוצאת? הרגע הגעת!" אמא אמרה כששמתי את המסכה השחורה על פניי, אוספת את שערי בצמה צדדית קטנה.
"אני חייבת!" אמרתי ושלפתי את הM16 מהאריח הרופף.
"קיילי, קיילי, אני רוצה לדבר איתך" אמא ניסתה לעצור אותי כששמתי את החליפה השחורה הצמודה.
"אפשר מחר? אני רוצה לסיים את המשי-"
"קיילי מילר, שבי הרגע!" אמא ציוותה עליי בקול סמכותי והצביעה על הספה שבפינת החדר.
"את באמת רוצה שאשב על הרימונים?" שאלתי בהרמת גבה והרמתי את כרית הריפוד והוצאתי שני רימוני יד ורימון כפתור, מניחה אותם בתיקי ומתיישבת על הספה.
"קיילי... אני- רום צא מכאן!" אמא נזפה בו. "לך לחדר שלך!" היא אמרה.
"רציתי לבדוק למה את לא מתחברת למכשור אבל אני ממש לא מתכוון להיכנס לשיחת האמא ובת, אפילו שאת בת תשע עשרה אחותי"
"עוף מפה!" נהמנו שנינו יחד, אולי אני זו שמחזיקה את הרובים, אבל אמא שלי רוצחת ממבטים בלבד. מיומנות שאני גם סיגלתי לעצמי במשך הזמן.
רום עף תוך רגע, ממלמל על צמד המשוגעות שהוא שוכר אצלן דירה, "מה את רוצה?" שאלתי בחוסר סובלנות, שונאת להשאיר קצוות פתוחים.
"את מדאיגה אותי קיילי... את לא שומרת על עצמך... סיגלת לעצמך שם ברחוב, כולם מפחדים ויראים ממך, אבל... זה לא מה שרצית לעשות... לא ככה התחלת..." אמא אמרה בשקט וליטפה את שערי.
"אני נשבעתי אמא!"
"נשבעת מה?! לרצוח חפים מפשע?!" אמא הזדעקה
"אני לא רוצחת חפים מפשע אמא! את פאקינג יודעת את זה! וזו לא כאילו הפעם הראשונה! את ראית את הסיבה, הוא אנס ילדות קטנות!" אמרתי.
"את בדקת את החומר? את רק קיבלת את הסיבה והסיווג וכבר מתכוננת לרצח המאה!" היא הטיחה בי.
טעות קיילי, טעות של מתחילים.
ואסור לי לטעות. חיים ומוות על הכף.
"צודקת אמא... אני לא יודעת מה נכנס בי..." אמרתי בבושה
"אבא שלך, הגיבור, נכנס בך קיילי... הוא היה גאה במה שהפכת להיות"
"הוא היה שוטר אמא, הוא היה עוצר אותי" אמרתי ודמעות מילאו את שדה ראייתי.
"את הורגת רק את מי שנמצא ברשימת החיסול של המשטרה... את עושה להם חיים קלים יותר" היא ניסתה לעוד אותי.
"אבל אני לא רוצה! אני רוצה שהם יסבלו! כולם שם מושחתים! רעים! בוגדים!" זעקתי מדם ליבי.
"אני יודעת אהובה... אבל הם לא יודעים שאת הולכת לפי הרשימה, הם חוקרים את מיקרי הרצח ומתחרפנים לילות כימים בתחנה, הם מחפשים אותך" היא אמרה בגאווה.
"והם לא ימצאו" רום אמר מאחורינו.
"לעזאזל" התרוממתי וחיבקתי את אמא, מתארגנת ליציאה.
"רגע.. אז לאן את יוצאת בעצם?!" אמא שלא לא מבינה.
"אין לי זמן לבצע בדיקת רקע, אני אעשה מטלה אחרת עכשיו. לוראן טאור, מאפיונר רוצח סדיסט" אמרתי והיא הנהנה, מחבקת אותי.
שם: לוראן טאור
גיל: 48
אזור מגורים: מנהטן, מדיסון סקוואר פארק.
סיבה: רצח אבא לשלושה, אמא לחמישה, מנהל רשת סמים ורצח עשרה ילדים. כולם חפים מפשע.
סיווג: סכין בלב.
תשלום: 20,000
נייס.
"בפניה הבאה תכנסי לבניין השני" רום אמר לי דרך האוזנייה, "עכשיו!" הוא פקד וגופי נבלע בין צללי הבניין הכהה.
"נכנסתי לבניין, מה עכשיו?" שאלתי
"קומה שישית" טיפסתי על המרזב ונכנסתי דרך מדרגות החירום. משחק ילדים.
"תחבשי את המסכ-"
"אני תמיד עם מסכה!" נהמתי בשקט.
"יופי, כי אני מפעיל את מערכת הגז" הוא אמר ובאותו רגע החל להתפשט גז שקוף, איך אני יודעת שהוא שם? הזמזום. זה כל מה שצריך.
"השטח פנוי, חדר רביעי באגף השלישי" הוא ירה מידע ממצלמות האבטחה. הוא הבחור בכיסא שלי. כמובן.. לא בחור 'בחור', אין לי חבר. אני לא רוצה אחד כזה.
רום הוא החבר הזכר הכי טוב שלי, רום ורנה הם החברים הכי טובים שלי. אני לא צריכה מעבר.
דפקתי על הדלת. "שירות חדרים" אמרתי בקול מונוטוני וזמזם הדלת שרק.
"מה?! מי אתה?! מה אתה עושה כאן?! שומרים-" הרמתי את ידי.
"אל תטרח, ותוציא את החבר שלך מהבחורה" אמרתי בזלזול, תוך רגע איברו היה במכנסיו חזרה והנערה המבוהלת, לא יותר מחמש עשרה ברחה לפינה, רועדת ומבוהלת. רק על זה צריך להוריד לו את המוח.
"אתה יודע מי אני?" שאלתי, מעוות הקול פועל בצורה מושלמת והבגדים הכהים מסתירים את קימורי פני והמסכה את פניי.
"ס- סקריים" (צרחה.אנגלית) הוא אמר בבעתה.
הנדתי בראשי לאישור, מתהלכת סביב הקורבן שלי כטורף רם מעליו.
"בבקשה אדוני! תעזוב אותי! יש לי אישה! ילדים!" הוא התחנן על חייו
"אולי אתן לך לעזוב..." אמרתי בשעשוע, משחקת עם הסכין שלי בהנאה.
"מ- מה?!" הוא שאל בהלם
"אבל יש לי שתי בעיות." אמרתי בקור.
"הראשונה- אתה אדם שפל" אמרתי וליטפתי את לחיו בעזרת סכין
"והשניה?..." הוא שאל בחשש.
תקעתי את הסכין בליבו וגופו נשמט על הרצפה.
"שאני לא אדוני." אמרתי בשקט.
עוד וי לרשימה.
YOU ARE READING
המלאך האחרון.✔︎
Actie"בבקשה אדוני! תעזוב אותי! יש לי אישה! ילדים!" "אולי אתן לך לעזוב..." "מ- מה?!" "אבל יש לי שתי בעיות." אמרתי בקור. "הראשונה- אתה אדם שפל" אמרתי וליטפתי את לחיו בעזרת סכין "והשניה?..." הוא שאל בחשש. תקעתי את הסכין בליבו וגופו נשמט על הרצפה. הורדתי את...
