נקודת מבט: קיילי מילר
קפאתי.
לא. לא. לא. לא. לא. לא.
"את הרגת אותה?.." הוא שאל בשקט.
בלעתי את רוקי. אני.. מה אני אמורה להגיד לו?. בגללי היא מתה.
"א- אני..." רעד עלה בשפתיי.
"את מוכנה להסביר לי מה הולך כאן?! את מסתובבת בלילות ורוצחת שוטרים למחייתך?! את לא לומדת עיצוב פנים?!" הוא שאל ביאוש ובכעס
"הארי..." אמא הגיעה מלמעלה, שמעה את הצעקות. "תן לנו להסביר..." היא מתחננת.
"את גם ידעת?!" הוא שאל, פגוע.
"אמא ידעה.. זה היה הכל באישורה..." אמרתי בשקט.
"את רצחת את דניאל?" הוא שאל.
"מה?! לא!! מעולם לא!!" הזדעזעתי.
"אז למה היא מתה? על מה היא קיפחה את חייה?!?!" הוא שואל, דמעות רותחות בורחות מעיניו.
"זה... זה מסובך" אמרתי בשקט ונשכתי את שפתיי.
"את מבינה שבאתי לרצוח את סקריים, והנה, אני מגלה שהיא בחורה, והבחורה הזו היא אחותי!!" הוא מתחרפן. "למה לא סיפרת לי?" הוא שואל.
"אתה שוטר!! מה הייתי אמורה לומר? הו, הי אח שלי שעובד במשטרה, הוא אני אסגיר את עצמי ואומר לך שאני סקרים ואני רוצחת אנשים!!" אמרתי בזעם. "אתה לא נתת לי ברירה" אמרתי בשקט. "אני מצטערת..."
"את מוכנה להסביר לי ממנה זה נבע?!" הוא שואל.
נשמתי עמוק.
"אבא! תגיד לקיילי ללכת, זו שיחה של מבוגרים ואני לא רוצה שהיא תשמע!" הארי בן השש אמר ברוגז לאבי.
"אבא, נכון כל מה שאתם מדברים מותר לי לשמוע?" אמרתי במורת רוח והתיישבתי על אבי.
"כמובן קיילי קטנה" אבא צחקק והרים גם את הארי עליו.
"אבל היא קטנה!!" הוא מתעצבן.
"גם אתה" חרצתי לשון.
"על מה אתה רצית לדבר הארי?" אבא הסיט את הנושא.
"אני.. על... אממ ה... הכדורגל!" הוא אומר ועיוותי את פני בגועל.
"אתה משקר!" התעצבנתי וברחתי לחדר לבכות, אני שונאת שהארי משקר לי!
"קיילושי...." הארי הגיע ומצא אותי מתחת לשמיכה. "אני מצטער קיילושי.... אבל הייתה לי סיבה טובה!" הוא מבטיח. "אל תבכי, אני... אבא אמר שאסור היה לי לשקר, זה סתם מסבך את הכל מהכל!" הוא אומר ומחווה על ה'הכל' בידיו.
"על מה דיברתם?" שאלתי, מסרבת להביט בו.
"על היום הולדת שלך." אה....
"אז..."
"אז הייתה להארי סיבה טובה קיילי, נכון?" אבא נכנס ואמא מאחוריו. "אבל זו אף פעם לא סיבה לשקר למשפחה שלך"
הבטתי בהארי. "אני מצטערת... היה אסור לי לשקר.. לא משקרים למשפחה" אמרתי בשקט. ניצוץ נדלק בעיניו.
"לא משנה, גם אם זו הייתה סיבה טובה" הוא אומר ואני מוצפת דמעות.
"אני מצטערת הארי" אמרתי והתרוממתי, מחבקת אותו. "שיקרתי לך" ייבבתי.
"הכל בסדר אחות קטנה, בשביל זה יש אחים" הוא אמר בחיוך קל. "עכשיו ספרי לי מה קרה" הוא פקד.
התיישבתי מולו.
התחלתי לספר לו בדיוק מה קרה. מההתחלה ועד הסוף, הוא שתק, מידי פעם שלח שאלות ועניתי עליהם או אמא, לסירוגין.
"אז בעצם הפכת לרוצחת שכירה בשביל... הנקמה של אבא?" הוא שאל מבולבל.
"כן." עניתי.
"ויש בחור מחורבן בשם דילר" הוא אמר. "שמאיים על המשפחה שלי" הוא התקשח.
"...כן..." אמרתי בשקט.
"ולא חשבתן לספר לי?!" הוא התחרפן.
"לא יכולתי!!" התפרצתי.
"הו, את כן היה לך קל מאוד להשמיט לי את העובדה שכל אדם שסובב אותך נמצא בסכנה מתמדת!" הוא התעצבן.
"זה לא נכון! מעולם לא חשבתי שנגיע לזה!" דמעות הציפו את עיניי
הארי נשף בתסכול. "תרגעי" הוא פקד וקם מהכיסא, מעביר את אצבעותיו על שערו. "פאק!!!!" הוא צעק בזעם וחבט בארון המטבח. שתקתי.
התגובה מאוד סנטימנטלית יחסית למה שהוא מרגיש עכשיו.
"היא מתה!" הוא אומר שבור. "אני רוצה דם!!" הוא זועק.
בלעתי את רוקי.
"אני רוצה את הדם שלו על הידיים שלי! אני רוצה להרוס אותו! להחריב אותו! שלא ישאר ממנו זכר!!!" הוא צועק ובנקודה הזו אני שמחה שטומי לא בבית.
"אתה תקבל את הדם שלך" אמרתי. בטוחה בעצמי.
"אני אערוף לו את הראש, איפה הוא נמצא?" הו לא!
"אתה לא יכול ללכת אליו, אני צריכה למלא על ההוראות שלו עד יעזוב אותי בשקט, רק אז נוכל לפעול. אנחנו צריכים תוכנית שלא תכלול איש מלבדנו, כל מטה אחר יפנה אליו בקבלת שוחד, אנחנו צריכים לעבוד לבד." פקדתי.
הארי הנהן. חוזר להתיישב.
"אנחנו נתכנן את הכל" הבטחתי.
"אנחנו נקים את התוכנית המושלמת. אנחנו נקרע אותו מבפנים, אנחנו נרצח אותו ונעלה אותו בלהבות, אני רוצה דם!!!" הוא צועק בבכי, מיואש מעצמו.
אל תדאג אח גדול...
גם אני רוצה דם.
---------
הצלחתי!!! עמדתי באתגר של אמה!!!
אה, ועכשיו באמת אין סיכוי שאני מעלה פרקים היום (אולי אני אצליח מחר בערב\ לילה), עשיתי שיא שמעולם לא קרה בספר הזה וגם לא בחמש עשרה דקות תהילה- שלוש פרקים ביום!!!!
YOU ARE READING
המלאך האחרון.✔︎
Action"בבקשה אדוני! תעזוב אותי! יש לי אישה! ילדים!" "אולי אתן לך לעזוב..." "מ- מה?!" "אבל יש לי שתי בעיות." אמרתי בקור. "הראשונה- אתה אדם שפל" אמרתי וליטפתי את לחיו בעזרת סכין "והשניה?..." הוא שאל בחשש. תקעתי את הסכין בליבו וגופו נשמט על הרצפה. הורדתי את...
