נקודת מבט: קיילי מילר.
"אני כאן" פתחתי את דלת הבית, רטובה וקפואה
"אוח, תודה לאל! היא כאן!" אמא עונה כבר על אוטומט
"איחרת" מי אם לא רום עונה.
"קר לי" עני מצליחה להשחיל כשאני מורידה את גלימת הברדס, שפתיי קפואות וגופי רועד מקור.
"אויש מסכנה שלי, תכנסי להתקלח אכין לך מרק חם" אמא אמרה ולא היססתי לרגע כשהתחלתי לפרוק את הנשקים.
"תעשה פיצוץ מבוקר לרימונים, הם התרטבו ואני לא יודעת אם יהיו פעילים" ביקשתי מרום ושלפתי את חגורת הסכינים, מניחה אותם במקומות שונים במטבח, את האקדחים אני מכניסה לחור שיצרנו בקיר מאחורי התמונה של אבא ונכנסתי להתקלח, יוצאת קפואה לגמרי כשמגבת לגופי ומפזר החום עובד בחדרי.
"קיילי, יש לך טלפון" אמא צעקה לי מלמטה וצעדיה נשמעו, לעזאזל למה היא ערה עכשיו? שתיים עשרה בלילה! לקחתי את הטלפון מידיה ועניתי לשיחה.
"קיילי?" קולו של ליאם גרם לגופי לצמרמורות. "קיילי את שומעת?" הוא שאל בשנית משלא עניתי.
"כן, אני כאן" עניתי, שמה שמיכה על גופי ונכנסת למיטה.
"את בסדר? את נשמעת מקוררת..." הוא שאל, למה איכפת לו?
"אני גרה בניו יורק, אלו תנאי הקבלה" צחקתי ונשמעה שתיקה על הקו. "אתה צריך משהו?" שאלתי בניסיון לפתח את השיחה למה שהוא צריך.
"כן... רציתי לשאול אם זה מתאים לך, שבוע הבא ביום שני?" הוא שאל. שני הבא?... מספיק זמן כדי להסיק מסקנות ולהבין אם אני אמורה להרוג אותו או לא.
"כן, אני אשמח" פלטתי לבסוף, מרגישה כמו ילדה קטנה. "אבל אני לא אלבש וורוד אז לא לצפות" צחקתי והא גיחך. ניתקתי את השיחה ורום עמד בחיוך מעצבן מולי.
"אוווווו, אני לא אלבש וורוד, אל תצפה מאמי!" הוא עפעף בעיניו.
"לך לעזאזל" נהמתי
"מאיפה את חשבת שהגעתי?" הוא שאל בשחצנות. "וכן, למקרה ששאלת, הרימונים הושמדו וגם סרטי האבטחה מהמלון ומחוצה לו ברדיוס חמישים קילומטר מהיום האחרון."
"תודה רום, אתה הכי טוב" אמרתי בחיוך.
"זו העבודה שלי" הוא משך בכתפיו. "לילה טוב פרינססה" הוא אמר ועלה לחדרו, משאיר אותי עם לחיים סמוקות וגוף עייף למות.
ירדתי למטה ואמא הושיבה אותי ליד כיסא וצלחת מרק. "אמא... לפעמים אתה יכול לעשות משהו ממש קיצוני אבל הראש יגיד לא?" שאלתי בשקט.
"מה?" אמא הביטה בי מבולבלת. הסברתי מוזר.
"כאילו... אני אמורה לעשות משהו, מהמוח, אבל הלב אומר משהו אחר לגמרי" הסברתי שוב.
"או קיילי..." אמא התיישבה לידי בחיוך חם. "זה מה שהיה לי עם אבא שלך" היא הסבירה בחיוך.
"ספרי לי שוב" ביקשתי ושנינו עברנו לסלון, לספה המרכזית, נשענתי על אמא והיא ליטפה את שערי.
"אז... בדיוק התחלתי את כיתה ט' בתיכון, הייתי ילדה שקטה, מחוננת, ושקדנית." היא החלה.
"אבא היה בדיוק ההפך" השלמתי אותה והיא הנהנה.
"אבא שלך כל היום היה בשירותים של הבנות, חסר תקנה במיטבו" היא צחקה וחייכתי גם אני. "יום אחד פשוט כמו בסרטים, נתקענו במסדרון, הוא החל לצעוק ולקלל אותי ואז עינינו נפגשו." היא נאנחה וליטפה את תמונתו של אבא שעמדה בסמוך. "מאז... מה הוא לא עשה כדי שאצא איתו, הוא שלח לי חברים, פתקים, מתנות, שלטים, כתב על הלוח בכל דרך אפשרית, הוא היה בכיתה יא' ואני ממש לא רציתי להיכנס לסטטיסטיקה שלו, התעלמתי ודחיתי כל דבר." היא נעצרה ודמעות זלגו מעיניה, התרוממתי וחיבקתי אותה.
"אבא אוהב אותך, גם במותו" חנקתי יבבה שאיימה לפרוץ. אני חזקה. אני צריכה לשמור על אמא!.
"תודה מתוקה שלי, והוא השאיר לי הוכחה. הוא השאיר לי מלאך אחד שיהיה לצידי" היא ליטפה את פניי ונישקה את ראשי.
"כשהוא סיים את התיכון הוא פנה אליי. בפעם האחרונה. דחיתי אותו גם אז"
"ממש עקשנית" צחקתי וחייכתי בחיוך מלא אור.
"קשה כמו פרד" היא אישרה. "סיימתי את התיכון כשנתיים לאחר מכן, הולכת ישר למקצועות הלימוד, מורה, גננת.... אבל לא מצאתי את עצמי" היא המשיכה את סיפורה.
"נפגשנו כמעט חמש שנים אחרי הפעם האחרונה, שנינו השתנינו, החלפנו חוויות ומסתבר ששנינו רווקים די חתיכים בשוק" היא צחקקה ולא יכולתי שלא גם.
"הוא היה שוטר, חתיך ולוהט על מדים, הוא עבר גמילות שונות שהפכו אותו לאדם המדהים שהכרת" היא נעצרה בחולמניות.
"הפעם הסכמתי לצאת איתו." היא המשיכה את הסיפור המוכר. "ולא התאכזבתי ממנו, אפילו לא לרגע, כי שלוש שנים מאוחר יותר הוא מימש את אהבת-"
"הוא מימש את אהבתו אלייך בכך שהניח את הטבעת על אצבעך ונדר מול כל האנשים כלפייך" המשכתי אותה בעל פה.
"זה נכון" היא אישרה "ובמשך שלוש שנים כמעט גם ניסינו להביא ילדים, הארי היה הראשון כמובן, אך הוא דמה יותר לסבתך, מושלם כזה... וקפדני" היא נרעדה. אמא וסבתא, אימו של אבי לא מסתדרות ממש.... בלשון המעטה.
"רק אחר כך קיבלנו יהלום לבן ומתוק" היא העבירה את ידה על שערי. "ממש כמו אבא שלה"
"אני לא אומר לך לצאת איתו, אבל אומר לך רק להקשיב לליבך ולתת לו להנחות אותך"
אמא חיבקה אותי, והשארתי בחיבוקה עוד קצת, מנסה לחפש פתרון.
לא ידעתי מה קורה לי או למה זה קורה לי,
כי אף פעם לא הרגשתי ככה קודם, ידעתי שהכל יהיה בסדר.
אהבה כמו של אמא שלי ואבא שלי היא נדירה, אבל אולי גם לי יש הזדמנות לאהבה נדירה משלי.
הזדמנות שארצה לנצל עד התום.
YOU ARE READING
המלאך האחרון.✔︎
Acción"בבקשה אדוני! תעזוב אותי! יש לי אישה! ילדים!" "אולי אתן לך לעזוב..." "מ- מה?!" "אבל יש לי שתי בעיות." אמרתי בקור. "הראשונה- אתה אדם שפל" אמרתי וליטפתי את לחיו בעזרת סכין "והשניה?..." הוא שאל בחשש. תקעתי את הסכין בליבו וגופו נשמט על הרצפה. הורדתי את...
