נקודת מבט: קיילי מילר
"שוקו, אחד סוכר, קצפת" אמרתי בעייפות, יום שישי בבוקר.
"מישהי לא ישנה בלילה" אמא מציינת ומנשקת את ראשי.
"מישהי שחיפשה כל פיסת מידע אפשרית על ליאם בלאק" אמרתי והנחתי את ראשי על השולחן בעייפות, אמא ליטפה את שערי והניחה את כוס השוקו לידי, הרמתי מעט את ראשי כך שסנטרי הוא הנדבך שמחזיק אותי לא ליפול והכנסתי את הקש לפי, שותה בשקט.
"מישהי במצב רוח רע" רום נכנס ונישק את קודקוד ראשה של אמא שלי בתוספת איחול בוקר טוב, רום הוא האח שאני חולקת אתו כל סוד, תהייה, תובנה ורגש. מסיבה אחת: הוא מבין אותי.
"איך אתה לא מתמוטט?!" שאלתי, רום ישב איתי עד חמש וחצי בבוקר על המחשבים וההאקינג כדי למצוא פיסת מיד מסכנה, מסתבר שהתיק שלו במשטרה נוקה לגמריי. העבירו את האישום שלו לארכיון.
"אמא... אני לא מבינה, הוא כמו רוח רפאים. אני יודעת שהוא בן לאביו אחרי שאימו מתה, את הגיל, המקום מגורים אבל אני לא ראיתי אפילו עברה אחת! כאילו הוא המלאך האחרון שנותר על כדור הארץ!" התעצבנתי, ואני אפילו לא יודעת למה.
אני אמורה לשמוח, אני לא צריכה להרוג אותו.
כן, אבל זה אומר שאת צריכה להבין למה רוצים להרוג אותו.
צלצול הטלפון עם השיר FIGHET SONG העיר אותי ממחשבותיי.
-ניסויי כושל- "רנה מתקשרת, שניה חוזרת" אמרתי ועליתי לחדרי, מתיישבת על המיטה ועונה לטלפון.
"קיילי?" שמעתי אותה, קולה שיקף צער וכאב.
"רנה?! מה קרה?! את בסדר? איפה את?!" יריתי את השאלות בבת אחת, מתרוממת במהירות ודרוכה כמו נמר בר על גוריו.
"הוא בוגד בי" היא בוכה לטלפון. מה?! "ריידן! הוא בגד בי עם לארה, הכלבה מהבית קפה!" היא ממררת בבכי.
וואו ריידן. אתה חתיכת זין כל כך כל כך מת, שאתה לא מבין כמה תרצה למות באמת אחרי שאגמור איתך!!!
אני שונאת בגידות, הם קו אדום אצלי בחיים מעבר לחיילת השכירה.
"אני שעה אצלך, אני רק צריכה לסדר משהו קטן" אמרתי ולבשתי הפעם סווצ'ר ומכנס שחורים, כובע הסוודר על ראשי ומסכה שחורה על פניי.
ריידן. אתה גמור.
"ברוכה הבאה ל-" בחורה מתוקה מהבית קפה קידמה אותי.
"אני צריכה את לארה" אמרתי והיא הביטה בי מופתעת. "אני מפתיעה אותה" הסברתי. ועוד איך.
היא כיוונה אותי למחסן האחורי של האוכל, הפעלתי את מעוות הקול ושלפתי אחד מהסכינים הכי משוננים שלי.
"סליחה על ההפרעה זוג בבונים" אמרתי וקטעתי מזמוז מגעיל בין ריידן ללארה.
"מי אתה? אסור להיות כאן!" לארה נוהמת בקול הביצ'י שלה.
"את עופי מפה, אני אפילו לא אטרח לדבר איתך" נהמתי בזעם, משחקת עם סכיני. לארה נותרה קפואה וריידן הלבין.
"מ- מה אתה רוצה?!" הוא שאל בבהלה, רועד.
"למסור לך הודעה." אמרתי בלקוניות והתקרבתי אליו בצעדים קטנים, מפחידים.
כמו הטורף שמשתעשע בטרפו.
"הודעה?.. ממי?" הוא שאל והפחד גדש את גופו
"רנה ביטאו מוכר לך?" שאלתי ורכנתי אליו, הוא פער את פיו בהלם.
"סגור אותו לפני שאכניס את הסכין שלי לשם!" נהמתי באזהרה. "עכשיו תקשיב לי טוב. אתה הולך להתקשר לרנה, להביא לה זר פרחים ולהצטער על מה שעשית לה. אחר כך אתה לא מתקשר איתה ולא מתראה איתה יותר לעולם. זה מובן לך?!" שאלתי. הוא הנהן במהירות ובבהלה. "אז למה אתה עדיין כאן?" שאלתי בארסיות והוא פשוט ברח. משאיר את הזונה לבדה. אפס היה, אפס ישאר.
"ואת" פניתי אלייה. "פעם הבאה שתתקרבי לגבר שיש לו בחורה, זה הסוף שלך. מובן?!" שאלתי באיום והיא צייצה בבהלה.
"ס- ס- סליחה, לא ידעתי שיש לו חברה" היא קשקשה בטמטום.
"פאקינג עופי מפה!" צעקתי, מודה למעוות הקול שמסתיר את רעד הכאב שבי.
רנה היא ילדה טובה, לא מגיע לה כל השיט הזה.
יצאתי מהבית קפה לרחוב, מורידה את הסווצ'רט וקושרת אותו על ירכיי וחושפת טופ לבן, מורידה את המסכה.
"מי שם?" קול עצוב נשמע מעבר לדלת.
"קיילי" עניתי והדלת נפתחה. רנה עמדה מולי כמי שרדף אותה שד.
"הוא בגד בי..." היא יבבה לתוך חיבוקי.
"הוא אידיוט, דביל ש-" דפיקות בדלת נשמעו כמו שעון.
פתחתי את הדלת, ריידן עם זר פרחים נחמד וחבילת שוקולדים. "מה אתה רוצה?!" נהמתי, הזעם לא נרגע.
"מי זה?" היא שאלה בכאב.
"הבן אלף זונות שלא הולך להתקרב אלייך" הודעתי ומבטי רוצח אותו. הוא מבוהל, רדוף. מצוין.
"ת- תני לי לדבר איתה" הוא ביקש בשקט.
"באמת? רנה, את רוצה לדבר איתו?" שאלתי בקור.
"שיעוף לי מהחיים" היא אומרת, לא מוכנה לבוא אל הדלת.
"שמעת מה היא אמרה" חייכתי בארסיות. "עוף מכאן" סיננתי בין שפתיי.
"אני חייב לדבר איתה!" הוא התעקש. פחדן מחורבן.
"היא לא רוצה, לך דבר עם לארה, היא תמצוץ לך, אני מבטיחה" עניתי בכעס.
"בבקשה.. אני רק רוצה לדבר-"
"מספיק!!!!" שאגתי. "עוף מכאן! לך! תסתלק! תברח כל עוד אתה יכול!!!!" צעקתי, מורידה כל רסן שבי.
"אז רק תבקשי ממנה שתפסיק לשלוח אליי אנשים מפחידים!" הוא התחנן.
"אני?! אליך?! אתה חיי בסרט!" היא צעקה,
"אז מי זה? הוא כל הזמן דיבר עלייך" הוא נראה מבוהל.
"תמשיך לבלבל את הביצים לבחורה אחרת. אמרתי לך לעוף!" טרקתי את הדלת.
"מי את חושבת שעשה את זה?" רנה תוהה.
משכתי בכתפיי.
רנה נאנחה וקמה למטבח "מה שבטוח, הוא עשה את הדבר הנכון"
YOU ARE READING
המלאך האחרון.✔︎
حركة (أكشن)"בבקשה אדוני! תעזוב אותי! יש לי אישה! ילדים!" "אולי אתן לך לעזוב..." "מ- מה?!" "אבל יש לי שתי בעיות." אמרתי בקור. "הראשונה- אתה אדם שפל" אמרתי וליטפתי את לחיו בעזרת סכין "והשניה?..." הוא שאל בחשש. תקעתי את הסכין בליבו וגופו נשמט על הרצפה. הורדתי את...
