Little Shit // Taekook✔︎

•דאדא?..•

הייתי בחדר המשחקים של בית היתומים כשזוג אנשים עשירים במיוחד נכנסו אליו, הייתי עם בובת הארנב שלי,
הם הסתכלו עליי, ואני הסתכלתי בחזרה, מחייך אליהם.
"שלום חומד, מה השם שלך?" שאלה הגברת ואני הסמקתי ושיחקתי עם אצבעותיי, "קוראים לי קים טאהיונגי.." אמרתי, ככה כולם קוראים לי, היו לי המון חברים בבית היתומים.. אבל רק מהגיל הקטן. מגיל 8 בערך. "ומה השם שלך?" שאלתי בנחמדות, הקול שלי היה מתוק ונשמע מחויך לוודאי. "אתה יכול לקרוא לי גברת ג'ון" אמרה האישה ואני חייכתי ונופפתי אליה "שלום גברת ג'ון" חייכתי את החיוך המרובע שלי. הגברת חייכה אליי ונופפה לי לשלום. יוצאת מחדר המשחקים.

הייתי סקרן כל כך לגבי גברת ג'ון, הלכתי אחריה ואחרי האדם שהיה איתה, אני מניח שהיה בעלה. בידי השמאלית החזקתי את בובת הארנב שלי. ובידי הימנית פתחתי את הדלת שמובילה אל מנהלת בית היתומים. היא חייכה אלי ואמרה לי להכנס, "טאהיונגי, ראית את הגברת הזו?" שאלה המנהלת, קראו לה ראסל, "כן.." אמרתי וריגוש היה בקולי, לא התכוונתי שזה יקרה, אבל זה קרה, הייתי שמח כל כך. "גברת ג'ון חלק מפרויקט גדול שנקרא 'ליטל-ביג ספייס' "אמרה המנהלת בחיוך קורן, "מ-מה זה..?" שאלתי ושיחקתי עם האצבעות שלי.. הרגשתי טיפה מבויש, לא ידעתי על מה היא מדברת, "שנצא לסיבוב ואני אסביר לך?" שאלה ואני הנהנתי במהירות, החזקתי בידה והיא התהלכה איתי בחצר הגדולה של בית היתומים. "ליטל-ביג ספייס, זה פרויקט שנעשה על ידי אנשים מבוגרים ועשירים מצפון העיר" אמרה המנהלת ואני חייכתי, מראה לה סימן שהיא יכולה להמשיך להסביר לי. שהבנתי. "הפרויקט הזה יהיה על אנשים שיש להם ליטל ספייס, כמוך טאהיונגי" המנהלת ליטפה את ראשי ונעצרה "אתה חלק מהפרויקט,מר וגברת ג'ון פה בשביל לאמץ אותך אל המשפחה שלהם בצפון העיר" חייכה המנהלת ואני ראיתי קצת עצב בפנים שלה "אם יאמצו אותי...אז- ל-למה את עצובה..א-את לא ר-רוצה שיאמצו את טאהטאה?" שאלתי ועיני הרגישו רטובות, "לא ולא, טאהיונגי, אני אהיה עצובה כי לא אראה אותך כל בוקר" אמרה מנהלת בית היתומים, ממהרת להרגיע את רוחי. חייכתי קצת וחיבקתי אותה "אני גם אתגעגע אלייך" אמרתי.

אני ומנהלת בית היתומים חזרנו אל הבניין, החדר שלי היה בקומה השנייה, מסדרון ימני, דלת מספר 26. הייתי שמח כל כך לדעת שיאמצו אותי. "רגע.." אמרתי לפני שהתחלתי לארוז. הסתכלתי על המנהלת, לפני שכל ילד או ילדה עוזבים את בית היתומים, היא עוזרת להם לארוז, כמו פרידה מסרותית. "מה קרה טאהיונגי?" שאלה בזמן שקפלה את החולצות שלי, "מה אם אכנס לליטל ספייס כשאני שם.." שאלתי, מפוחד. אחת הסיבות שהחזירו אותי כל פעם מחדש אל בית היתומים..היה בגלל שאני הייתי בליטל ספייס. "לא הקשבת לי טאהיונגי? הם עומדים להיות שם בשבילך כשאתה תהיה בליטל ספייס" אמרה המנהלת, "ומה אם- מ-מה אם הם י-יצחקו עליי.." שאלתי בחשש, משחק באצבעותיי. אני לא אוהב שצוחקים עלי. "אל תדאג קטני, הכל יהיה בסדר" אמרה המנהלת ואני רצתי אליה, מחבק אותה. ייבבתי ולא שיחררתי מהחיבוק.