Little Shit // Taekook✔︎

•מקלחת•

שני הבנים היו בדרכם אל הבית, אך בדרך עצרו בחנות נוחות, וקנו לטאהיונג שישב בשיח מרוחק בכדי שלא יראו אותו, מכנס רופף וחולצה שכתוב עליה;
"Miami for a better life".
טאהיונג הכאוב ניסה לעמוד בשנית אך גופו לא נתן לו. הוא כבר לא מילמל כל רגע ורגע "אנשים...רע..", גאנגקוק הלביש את הקטן, אך עיניו היו עצומות, טאהיונג לא רצה להיות חשוף בפניו שוב.. הנער הרגיש מפוחד יותר מדי בכדי לעמוד עירום.

גאנגקוק קנה לטאהיונג גם מים, "ת-תודה גאנגי.." אמר טאהיונג והחזיק בשתי ידיו את בקבוק המים הקרים, שותה כמעט חצי ממנו. הנער הבוגר שם לב, שברגעים אלו ממש, הוא וויתר על רוב החסכונות שלו בשביל.. הליטל.. "היי ילד,  מה נגיד לאמא ואבא?" שאל, "אאני..אני לא רוצה לספר להם". ברגע שהליטל אמר את זה, גאנגקוק עצר את האופניים שלו, והסתכל על הליטל. "למה?" שאל, "כי אז הם יחזירו את טאהטאה אל בית היתומים, ואז טאהטאה לא ירא-" אמר הליטל וכשהבין מה כמעט פלט מפיו, עצר במידית וכיסה את פיו בידיו. "ואז מה לא תראה?", "מישהו.." מלמל בביישנות. הנער הבין שטאהיונג התכוון אליו. אבל היה כיף להקניט אותו בזה.

"טאהיונגי!" צעקה האם כשראתה את בנה המאומץ עומד בפתח הבית נקי ועם שיער די רטוב. "איפה היית" שאלה בשאגה וחיבקה אותו חזק חזק. "אני..א.." טאהיונג ניסה לתרץ. אלב לא יכל, אסור לשקר.. אבל, אם זה בשביל הגנה עצמית?. "הוא היה במעיינות מחוץ לעיר ונפל, הרגליים שלו כאבו והוא לא הצליח לחזור" אמר גאנגקוק. שיקר כל כך טוב כשטאהיונג עצמו האמין לו לשניות ספורות. "טאהיונגי מה עשית במעיינות?" שאלה האם, "א-אמ.." ניסה טאהיונג לשק- לתרץ! שוב.. אך לא הצליח. "הוא עייף, שיתקלח וילך לישון" אמר גאנגקוק, מציל את הקטן שוב.

"ת-תודה גאנגי.." מלמל הקטן והלך באיטיות אל חדר האמבטיה. מתכוון להתקלח. הכינוי גאנגי עדיין צרם באוזניו וגרם לו לסלידה, אבל לפחות הוא לא קורא לו דאדא. "מה שתגיד" אמר גאנגקוק חזרה והלך לחדרו, מוריד את נעליו ואת הבגדים שלו, נשאר בבוקסרים שלו. טאהיונג היה בתוך האמבטיה, שכבת קצף דקה מכסה את המים החמימים, היו כמה מקומות שהקצף לא היה אחיד כל כך, מאיים להקרע ולחשוף את גופו של הקטן אל החיצון. "טה..טה..טה.."  טאהיונג מלמל, מצחקק. האם עלתה אל חדר האמבטיה, תשושה מהיום הזה, כשראתה את טאהיונג חייכה אליו, "טאהיונגי" אמרה ואז נראה לרגע שהליטל קלט שהיא בפנים, מובך הסתיר עצמו עם ידיו, "א-אני לא לבוש.." מלמל, "אצא החוצה, רק נכנסתי לשטוף את הפנים שלי, תרצה עזרה? לקרוא לגאנגקוק?" שאלה בחיוך החם והאוהב שלה. גם אם לא ראו את זה, גאנגקוק היה באמת הגאווה שלה, הגאווה הכי גדולה שלה.

"גאנגקוק" אמרה האם כשהגיעה לחדרו, רואה את בנה משחק את משחקי המחשב שלו, הלדים בחדרו דלקו, אוזניות הגיימינג לראשו, וגופו על כיסא הגיימינג השחור שלו. "אה אמא?" אמר, מוריד את האוזניות בחציים. צד אחד בתוך המשחק, וצד אחד מקשיב לאמו. "תקלח את טאהיונג" אמרה האם, ויצאה החוצה. משאירה את גאנגקוק כמעט נופל מהכיסא מהלם. "למה שאקלח אותו-" שאל והתכוון לשאול עוד שאלות חסרות הגיון אבל מיד הבין.. בטח הוא נכנס ללילט שיט שלו.

גאנגקוק תקתק על הדלת, רואה את הקטן כמעט ורדום בתוך האמבטיה, "היי ילד" אמר גאנגקוק בקול די תקיף, "כ-כן גאנגי?" "אני צריך לקלח אותך" פלט הנער מפיו וטאהיונג הסמיק. "אוקיי.." מלמל. הכינוי גאנגי צרם לו. כל כך צרם.

"קח את הספוג שלך, ותסבן את הגוף שלך עם זה" אמר גאנגקוק, לא מתכוון באמת לגעת בו, אך עם זאת. הוא עדיין לא התיק את מבטו מגופו העירום של טאהיונג. "מה עכשיו?" שאל הקטן בחיוך, "קח את זה ותשפוך על הראש שלך" אמר גאנגקוק, והפעם הוא בעצמו יצטרך לחפוף את ראשו של הליטל. טאהיונג שם כמות מספיקה על ראשו והבוגר החל לחפוף את שיערו בעדינות.

בעוד גאנגקוק חופף את ראשו.. טאהיונג שאל שאלה. "גאנגי.. זה אומר שאתה תתייחס אלי בבית הספר מעכשיו?" הקטן היה סמוק כולו, מפוחד כל כך לתשובה שלילית אך עם זאת מצפה לתשובה חיובית. "לא" אמר גאנגקוק ומשך את שיערות ראשו של הקטן, "אל תיצור איתי קשר, אני לא מכיר אותך, ואתה לא מכיר אותי, אם אתה תספר למישהו על היום .. אני אהרוג אותך" הבוגר המשיך לחפוף את השיער של הקטן המפוחד, רק שהפעם הוא זרק את העדינות לאלף עזאזל.

"אה וטאהיונג" אמר גאנגקוק כשסיים עם המקלחת שלו, השניים היו כל אחד בפתח חדרו. "שלא תעז לקרוא לי שוב גאנגי, זה היה חד פעמי, מתוך רחמים" אמר ונבלע אל תוך חדרו. משאיר את הליטל עצוב וכאוב מאוד שלרגע חשב מי באמת שיחק בו, מי יותר אכזר, גאנגקוק..או אותו איש זר. 

___
אז.. פרק חדש^_^,
חברים! אם אתם כבר קוראים את הספר,
אולי, תצביעו?..
פעולה קטנה שגורמת לאושר גדול^_^.

מקווה לחזור להעלאות קבועות בכל יום~
נתראה בפרק הבא :)