Little Shit // Taekook✔︎

•דמעות•

טאהיונג יצא מהשירותים אחרי ששטף את פניו כמובן. מארי וריי היו בכיתה וכך גם אנטוניו. גאנגי מרושע, לעולם לא אהיה חבר של גאנגי.. הוא גורם לטאהטאה להרגיש רע. דמעות זלגו על לחיי בזמן שהלכתי במסדרון. לא היה לי אכפת כבר. ראשי לא היה מושפל מטה, לא היה אכפת לי שראו את הכאב שלי. רציתי להכנס לליטל ספייס, כל כל רציתי! אבל..לא יכולתי. איך אוכל?.

ראיתי ילדים רצים, צוחקים, שמחים. הם ראו אותי והפסיקו ממעשיהם, אני נוראי כל כך. אני שונא את עצמי יותר מאי פעם. והכל בגלל גאנגי, טוב.. הוא לא אשם. הרי בסופו של דבר- זה אני. אני האשם. "גאנגי רע" מלמלתי לעצמי וניגבתי את הדמעות. ילד תפס בידי ועצר בעדי להמשיך הלאה, לא ראיתי מי זה, הדמעות חסמו את שדה הראייה שלי "היי הכל בסדר?" שאל ואני ניסיתי לאמר משהו, אך השפה שלי רעדה. "לא.." אמרתי והתכוונתי להמשיך. עלה נידף ברוח. "אני אעזור לך" חייך ואחז בידי. מחיתי את הדמעות שלי, "גימין?.." שאלתי. תמהה. "ספר לי מה קרה". רציתי לספר. רציתי לאמר שרע לי. רציתי לספר לו שגאנגי רע אלי, צוחק עלי, מזלזל בי ולועג לי בכל פעם שהוא יכול. אבל לא יכולתי.. איך אוכל?

"נצטרך לצאת כדי שאוכל לספר לך" אמרתי, הלכנו אל מאחורי בית הספר, אף פעם לא הייתי שם. "אז.." אמר גימין כשהתיישבנו על הדשא, החלק הזה של בית הספר נראה כל כך חסר חיים. "מה קרה טאהיונגי", "אני אגיד לך.. אבל אל תגיד לאף אחד!" "מבטיח". טאהיונג הסתכל על גימין ושפך את שעל ליבו. "אני מאומץ, המשפחה של גאנגי אימצה אותי. הוא שונא אותי כל כך.." הדמעות עלו שוב ,אבל עצרתי את עצמי. "הוא אומר לי לא לדבר איתו, לא ליצור איתו קשר עין, אנחנו לא קשורים מבחינתו.. והוא מתעב אותי מאוד! זה ממש פוגע.., הוא צוחק עלי ויורד עלי.. וקורא לי 'ליטל שיט'.. סליחה, אמרתי מילה רעה" סיים הליטל לדבר וחיבק את עצמו. "למה הוא קורא לך ליטל שיט?" שאל גימין, "כי-... כ-כי אני ליטל" אמר טאהיונג וניסה לנשום, ללא הצלחה. הוא פחד. היא כל כך פחד.

גימין חיבק את האחר, "אל תדאג טאהיונגי, יום יבוא, וגאנגקוק יבין את הטעות שלו, הוא יחזור אליך על ארבע אם יצטרך, הוא יבקש סליחה" חייך גימין וליטף את ראשו של טאהיונג. "אני חושב שהוא רק מבולבל, ומוציא את זה עליך.." "יכול להיות.." אמר טאהיונג. ועדיין היה עצוב. תמיד הליטל שלו סיבך אותו, פעם ראשונה בחייו. הוא שנא את מה שהוא. "אתה חושב שמישהו יאהב אותי?" שאל הליטל העצוב וגימין מיד ענה בחיוב, "ברור שמישהו יאהב אותך, אתה חמוד, נחמד ויפייפה", הנער לא הכיר את הליטל כל כך טוב. אבל מההכרות הקטנה שלהם.. הוא גילה אדם מופלא.

בעוד טאהיונג בוכה, הוא ביקש מגימין שילך, כמובן שלא בגסות. הרי גימין עזר לו. "אם תצטרך משהו תקרא לי" אמר גימין וליטף את ראשו של טאהיונג. הקטן נשאר בשלו. מוציא את הדמעות שהחזיק. גאנגקוק היה בקרבת מקום. רואה את האחר בוכה. בכי כאוב במיוחד, הוא ידע שהוא זה שגרם לנער הקטן לבכות אבל לא היה אכפת לו. אפילו צביטה קטנה בליבו לא הייתה. הוא הביא את זה על עצמו חשב. גאנגקוק היה בדרכו אל הספסל בחוץ, לפגוש את חבריו. אבל שיחת טלפון אחת עצרה אותו. על הצג היה כתוב "אמא".

-הלו?

-גאנגקוק,
אתה יכול לעשות לי טובה?

-כן, מה את צריכה?

-לטאהיונג יש בדיקות דם היום,
תוכל ללוות אותו למרפאה שליד הבית ספר?

-נראה לך?

-גאנגקוק בבקשה,
זה חשוב.

-לעזאזל, בסדר.
באיזו שעה לקחת אותו לשם?

-בסוף הלימודים

-בסדר..

-יופי, תודה.

גאנגקוק ניתק את השיחה באנחה, הלימודים נגמרים בעוד כמה דקות. לעזאזל. "היי לקס" אמר גאנגקוק וטפח על גבו של חבר שלו. "מה קורה, מה יש לך לקח לך שנה להגיע" צחק לקס והעביר לחברו את הסגרייה. "אמא שלי התקשרה אלי" אמר גאנגקוק בעודו שואף את העשן המרגיע לריאותיו. "מה היא רוצה ממך" צחק חבר אחר שלהם, דין, "לא יודע, לא הקשבתי לה" צחק גאנגקוק, מחזיר ללקס את הסגרייה שלו ומגלגל אחת לעצמו.

__
אז.. טאהיונגי שלנו שבור.. ×_×
וואו- לא מאמין שהעליתי עוד פרק~
מקווה שנהנתם×_×