Little Shit // Taekook✔︎

•תפסיק•

טאהיונג הרגיש את ליבו נופל, "א-אני.." ניסה לאמר, הוא פחד שהן יצחקו עליו כמו גאנגי. "כן.." אמר ומרוב פחד דמעות נקוו בעיניו היפות. "היי טאהיונגי, אל תבכה, בן דוד שלי גם ליטל, הוא לומד פה" חייכה ריי, עיניו של טאהיונג אורו. "רוצה לפגוש אותו?" שאלה, "כן!" אמר הקטן בחיוך קורן, "אז בוא" אמרה חברתה מארי וקמה מהשולחן, "אבל השיעור מתחיל עוד כמה דקות..", "אל תדאג, השיעור הזה גם ככה לא תורם" צחקקה מארי וריי הצטרפה אליה.  "איך קוראים לו?" שאל טאהיונג, למען האמת הוא הובך. "אנטוניו, אבל הוא מעדיף שיקראו לו טוני", טאהיונג הנהן, מחכה בקוצר רוח לפגוש את טוני.

ריי תקתקה על דלת הכיתה, ופתחה אותה, המורה שקיבל את פניה חייך ושאל אותה אם היא חפשת את טוני, היא נוטה לבקר שם הרבה לפי מה שמארי סיפרה לי. "הוא הלך לכיתה בקצה המסדרון, להביא דפי-עבודה" חייך המורה, אף על פי שהכיתה בקצה המסדרון לא הייתה חלק מהשכבה של אנטוניו, היו שם כמה ילדים מתקדמים במיוחד. ריי הנהנה ונופפה לכמה מהילדים שהכירו אותה. "בואו" אמרה ריי ויצאה החוצה.

כשהגענו אל הכיתה הגבוהה יותר, התכוונתי להכנס אליה, אבל משהו עצר בעדי. טוב.. ליתר דיוק, מישהו. אני לא מאמין שגאנגי פה!, לא ידעתי שזו הכיתה של גאנגי.. נבהלתי למען האמת. יצאתי החוצה במהירות. שלא יראה אותי, ושאני לא אראה אותו, הרי אסור לי להגיד משהו או ליצור קשר עין..  מארי הסתכלה עלי במבט לא מובן, "קרה משהו?" שאלה, "לא.. אני פשוט.." ניסה טאהיונג לתרץ, "מתרגש?" שאלה בחיוך מארי, "כן..", טאהיונג ידע שאסור לשקר, ושלשקר זה רע ולא יפה!, אבל.. זה לא שקר.. זה.. הגנה עצמית. "אל תדאג, טוני ממש נחמד".

אנטוניו יצא מהכיתה ביחד עם ריי, הם היו חבוקים, אנטוניו היה בערך בגבוה שלי, טיפה יותר, "היי, אני טוני" חייך חיוך קורן, הוא היה עם לחיים שמנמנות, מה שגרם לו להראות חמוד כל כך, טאהיונג חייך חזרה, "היי.." טאהיונג, לעומת אנטוניו היה ביישן כל כך.  הוא רצה לחבק את אנטוניו ולהיות חבר שלו! הרי אנטוניו נראה נחמד כל כך.. אבל טאהיונג כבר הבין לבד שלא לסמוך על אנשים כל כך מהר. למרות שפה ושם הוא פישל. "אז.. רצית לפגוש אותי?" צחקק טוני ואני הסמקתי, "כ-כן.." אמרתי ורציתי לאמר שארצה גם להכיר אותו יותר! אבל הצלצול הפריע לי. צלצול לשעת הלימודים הבאה. אנטוניו הסתכל בשעון שלו. "ריי, מארי, אני חייב ללכת יש לי מבחן, נתראה טאהיונג" חייך טוני ורץ לכיתתו עם הדפים ביד. "בהצלחה" מלמלתי.

מארי הסתכלה עליי וחייכה, "נו? אהבת?", "כ-כן, הוא נראה ממש נחמד", "ריי, טאהיונג-אה מאוהב"  "היי אל תתאהב בו כל כך מהר!"  "אני לא מאוהב בו!" צעק טאהיונג. הכיתה של גאנגי הייתה בדרך החוצה, כמה נערים ונערות צחקו עליו אבל מה שהכי כאב לו, זה שגאנגי צחק עליו וירד עליו עם חברים שלו. "א-אני.. אני צריך ללכת" אמר הליטל וברח אל חדר השירותים. נכנס לאחד התאים ובוכה.

הנער שמע צעקות, "אני צריך לשטוף ידיים" אמר קול ונכנס אל השירותים, רואה את טאהיונג שבור ובוכה על הרצפה, "מתי תפסיק להיות נקבה?" צחק, "גאנגקוק.. בבקשה די" המשיך לבכות הנער. "היי אל תבכה, תכנס לאיזור הדפוק שלך ותוכל לחיות כמו ילד בן שנתיים" צחק גאנגוקק ושטף את ידיו, "תפסיק לצחוק עליי! מצידי תפסיק לדבר איתי! רק בבקשה תפסיק לפגוע בי.. נמאס לי מזה, תפסיק לקרוא לי דפוק, תפסיק לקרוא לי ליטל שיט, אתה גורם לי לבכות כל כך הרבה, לא עשיתי לך כלום!" מירר טאהיונג בבכי ולא הפסיק לבכות. בכי שבור.
"לא עשית לי כלום הא?, אתה הרסת לי את החיים טמבל, ההורים שלי בקושי מדברים איתי בגללך, חברים שלי כל הזמן שואלים על הדפוק שחוזר איתי הביתה, נראה לך שזה כיף לי? שכולם נטפלים לי לחיים? תן לי לאמר לך משהו ליטל פאקינג שיט זה לא כיף לי. אני אגיד מה שבא לי,  חתיכת חרא" גאנגקוק רצה גם לבעוט בטאהיונג, אך הוא בכלל לא ראה את הטרחה בדבר.

"חבל שנולדת בכלל ליטל שיט" אמר טאהיונג לעצמו.

__
וואו וואו וואו
מה הולך פה×_×

ואני כל כך מודה לכם! על 650 צפיות! ^_^
אין לכם מושג כמה זה מרגש אותי😁