קים טאהיונג הוא אדם בעל יחודיות..
יכול להיות שרוב האנשים לא יבינו אותו, לא יבינו מה הוא.
משפחה בצפון העיר אמצה אותו,
אין מאושר ממנו.
אבל אחיו החורג.. לא יודע איך לקבל את זה.
"ר-רוצה לשחק?"..
"לא"
"ל-למה.."
"כי אני שונא אותך ליטל שיט"
⚠️WARNIN...
טאהיונג היה עדיין בליטל ספייס שלו, עמוק עמוק בליטל. "דא.." לחש כשהתעורר, "טאה רעב!" אמר וניסה להעיר את גאנגי.
הליטל הרים את ראשו מהחזה החשוף של גאנגי, "דא!" אמר עוד הפעם, מנער אותו, אבל זה לא התעורר.
טאהיונג הרעב הסתכל על החזה של גאנגי, זוג פטמות נגלו לעיניו. כתגובה ראשונית, רצה לאכול.. .
"וואו! מה אתה עושה!" צעק גאנגקוק על הקטן, "טאהטאה היה רעב.." אמר, על סף בכי, לא רוצה כלל וכלל שגאנגי יצעק עליו.
"אז אתה פשוט מצצת לי את הפטמה?" שאל גאנגקוק במן כעס, שוכח לרגע שהיה ליטל. ועמוק מדי בליטל.
"מ-מצטער.." אמר טאהיונג והתחפר בתוך השמיכה, לא רוצה שגאנגקוק יכעס עליו ככה. "אוי לי" אמר גאנגקוק, מרים את השמיכה מטאהיונג.
"אתה עדיין רעב?" שאל, הקטן הנהן לאט. "בוא אני אכין לך" אמר וירד למטבח, משאיר את הקטן לבד.
אח.. שבת בבוקר.
"דא!" צעק טאהיונג בבכי, "מה פאקינג קרה" אמר לעצמו הבוגר ורץ במעלה המדרגות. "מה יש טאהיונג?" שאל, "ל-לא לב-בד.." אמר ועמד על ברכיו, מרים את ידיו מעלה. "אה זה" גאנגקוק גלגל את עיניו.
"דא, אוהב את טאה?" שאל הקטן, "אה הא" ענה גאנגקוק והרים את טאהיונג, יורד במדרגות, זה לקח ממנו קצת אנרגיה. אבל.. דגש על קצת.
מה לעזאזל אני אביא לו לאכול? שאל את עצמו. חלב? אני לא מייצר חלב- ואני לא בטוח אם יש במקרר. גאנגקוק דיבר לעצמו, שקוע במחשבות על חלב בעוד טאהיונג מושך קצת בבוקסר שלו, מבקש ממנו את תשומת הלב שהיה צריך.
"אם אתה רוצה שאני אתפשט פשוט תגיד" קרץ הבוגר אל הליטל. הקטן מיהר לעזוב את בד הבוקסרים של גאנגקוק וכיסה את עיניו עם כפות ידיו. "לא" אמר.
"טוב..א..קח" אמר גאנגקוק כמה דקות אחרי שדיברו, מביא לו חלב בכוס שכתוב עליה "sweet as a unicorn"°
"וואה" אמר הקטן כשראה את גודל העוגיות שגאנגי הביא לו. חיוך היה פרוס על פניו. העוגיות לא היו קשות, אלא רכות. מאוד רכות מתומססות בפיו.
גאנגקוק היה די עייף, הנער הלך לספה ונרדם. שבת, מה כבר יש לעשות?.
שלוש דקות של נחת עברו מהר מדי, "גאנגי!" קפץ טאהיונג על הבוגר. "מה" ענה גאנגקוק קולו היה טיפ טיפה מייואש.
לישון. זה מה שהוא רצה, זו בקשה מוגזמת?.
"בוא" אמר הקטן בחיוך שובב, "אין לי כוח לקום, פשוט תגיד" "אבל.. אתה צריך לראות" "אין לי כוח, תביא את זה לפה" "אבל-" אמר הקטן.
"אתה לא רוצה לראות בכלל" אמר טאהיונג, יורד מגאנגקוק והולך בצעדים מהירים לחדר שלו, בידו יש דף. הקטן עצוב שהאחר לא מוכן אפילו לראות את מה שהכין לו. "טאהיונג- אוייש נו.."
"טאהיונג.." תקתק גאנגקוק על דלת חדרו, "טאהיונג לא פה" ענה. "אז אתה יכול להגיד לטאהיונג שגאנגקוק מחכה לו?" "לא" ענה. גאנגקוק נאנח בקול מספיק כדי שהקטן יישמע אותו מעבר לדלת.
"גאנגי, לך" אמר טאהיונג כשגאנגקוק נכנס פנימה, לחדרו. הליטל היה על מיטתו ברגליים ישרות, גב מעט כפוף ויד אחת עדיין מוסתרת מאחורי גבו. לא מראה לעייי האחר מה יש שם. "לא רוצה".
"ג-גאנגי-" מלמל הצעיר כשהבוגר עלה מעליו. "רד" מלמל הצעיר והסמיק כולו.
"קדימה בייביבוי, תסלח לי" גאנגקוק לחש לאוזנו של טאהיונג, מלקק את תנוך אוזנו ונושף עליו. חום וצמרמורות פקדו את טאהיונג באותם הרגעים"
"ס-סולח" אמר.
"עכשיו תוכל להראות לי מה זה?" שאל גאנגקוק, מנסה לגנוב את הדף. "ל-לא!" ענה הקטן. עדיין מחזיק בדף מאחורי גבו. "אתה כזה עקשן" צחק הבוגר.
"ההזדמנות שלך עברה מזמן!" אמר טאהיונג במן צחקוק.
____
הייתה זו שעת ערב, שני הנערים היו בספה, צופים בתוכנית טלוויזיה, טוב למען האמת, גאנגקוק צפה בעוד הקטן מכורבל ועטוף בזרועו האחת של הבוגר.
גאנגקוק הסתכל עליו ישן, חושב שזה לא הזמן המתאים בכלל לשאול את טאהיונג בנוגע לסיוט שהיה לו אתמול בלילה.
__ °sweet as a unicorn" כוס השוקו האגדית שלי^_^!
סווו~ מה קורה, איך אתם? :) מקווה שאהבתם את הפרק! מאמינים כבר שאנחנו בחלק ה28 של הספר? זה מרגיש לי 7×_×..
להלן מה שהיה בדף של טאהיונג:
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
