Little Shit // Taekook✔︎

•גאנגקוק•

נכון, אני לא אדם טוב. נכון, אני לא עושה הכל נכון. ונכון.. אני פוגע בהמון אנשים.. למען האמת, באדם אחד. "טאהיונג.." מלמל הנער לעצמו. הוא הלך לספסל במרחק רב מאיפה שעמד תחילה. "איזה טיפש אני" צחק הנער לעצמו במרירות. "למה שהוא ירצה אותי, בכלל?" גאנגקוק הדליק את הסגרייה שהייתה בידו ושאף את העשן לריאותיו. מנסה להרגע. הוא הרגיש רטיבות בפניו. דמעות. "כל כך עלוב.." מלמל לעצמו ושוב צחק במרירות. 

אני יודע שאני פגעתי בו. אני יודע שהוא היה עצוב בגללי. אני יודע שכאב לו. אני יודע כמה פעמים הוא בכה בחדרו בגללי. אני יודע. אבל כמו אידיוט לא עצרתי את עצמי, לא עשיתי כלום. לא הפסקתי ממעשיי. לראות את הליטל הזה.. כל כך שמח. זה הציק לי. למה הוא שמח? למה הוא שמח אם הוא יעזוב?, למה הוא חיובי.. למה הוא לא וויתר עלי? למה הוא תמיד נותן לי הזדמנות שנייה.. .

"אידיוט, אידיוט אידיוט!" צעק גאנגקוק ואחז בשיערו. לעזאזל. הנער קם, הצלצול נשמע. "אכנס לכיתה" קבע לעצמו, זה יסיח את דעתי.

"אתה מאחר" אמר המורה, הוא היה חדש. "תוציא מחברות, ותעתיקו את הכתוב פה" אמר המורה. התיישבתי ליד מישהי רנדומלית שאמרה לי היי בקול מתוק וחייכה חיוך חביב. אך התעלמתי ממנה. הקול המתוק והחיוך החמוד.. לא לטעמי. הם לא טאהיונג. "אני ג'ניפר" חייכה שוב כשסיימה להעתיק מהלוח. "היי ג'ניפר" אמרתי מתוך נימוס. "איך קוראים לך?" שאלה בחיבה. "גון גאנגקוק", "שם יפה" חייכה. היו לה תלתלים בלונדיים פרועים ומשקפיים כתומות ועגולות. היא לבשה חולצה קצרה ולבנה עם אפוד משובץ בשיבוץ יהלומים בצבעי, כתום, אדום וחום עדין. החצאית התכלת שלה הייתה רופפת קצת על גופה הרזה.

השיעור נגמר בעודי עדיין שקוע במחשבות. כולם הלכו לחברים שלהם, לשחק כדור-רגל במגרש בחוץ, לדבר במדשאה הקטנה. וחלק נשארו בכיתה והיו בטלפון. רוב התלמידים הלכו אל חדר האוכל. "גאנגקוק, אני הולכת אל הספרייה, רוצה לבוא איתי?" שאלה, ג'ניפר הייתה נחמדה אמיתית. מתוקה ומעט מרחפת. "כן" עניתי. ללא רגשות רבים על פניי. היא שחקה עם משקפיה. והלכה יחד עם הנער אל הספרייה, בדרך הם עצרו בלוקר שלה. "הנה ג'ניפר הפרועה!" ילדה צעקה על ג'ניפר, הצביעה עליה וצחקה בקולניות. "אולי שתקי?" שאל גאנגקוק, "אוו, ג'ניי מצאת חבר?" צחקה הילדה בקולניות בשנית. "היא מצאה בני אדם נורמליים, בניגוד אלייך" אמר גאנגקוק ואחז בידה של ג'ניפר, מתכוון ללכת משם. "לכי ג'ני, תהני להתמזמז עם החבר שלך" צחקה הנערה וגאנגקוק רתח מזעם. הולך ישירות אל אותה 'בריונית', מחזיק בחולצה שלה ומקרב אותה אל פניו, "שלא תעזי לדבר עם ג'ניפר, או על ג'ניפר, ואם אגלה שעשית את זה.. את הולכת להכנס לעולם שכולו כאב",  סינן הנער מביו שיניו. מתחיל לשנוא התנהגות בריונית כזו. "תעזוב אותי מפגר" אמרה הנערה, "לך ממני כבר" אמרה וסדרה את שיערה, הולכת בבושה שמוסתרת בצורה גרועה מדי.

"גאנגקוק, תודה על.. מקודם",  השניים היו בספרייה וג'ניפר לקחה ספר פיזיקה, מעלעלת בו ומתעניינת בכל עמוד ועמוד. "אנטי-חומר זה דבר כל כך מגניב" אמרה ועברה אל העמוד הבא. "תגיד, גאנגקוק, יש לי שאלה, אבל אתה לא חייב לענות עליה" אמרה וסגרה את הספר. כמובן אחרי שסימנה לעצמה באיזה עמוד עצרה. "מה השאלה?" שאל וסידר את שיערו, "אתה נראה עצוב, למה?", מההכרות הקצרה שלהם, גאנגקוק הספיק לגלות שג'ניפר אוהבת לחקור. לקבל תשובות.

"אני לא עצוב" חייך גאנגקוק את החיוך הכי מזויף שלו. "באמת? ועכשיו את האמת", הנער נאנח, "יש אחד.. שהייתי.. פוגע בו. משפיל אותו והוא תמיד נשאר, תמיד הביא לי הזדמנות שנייה",  גאנגקוק המשיך לספר לג'ניפר על טאהיונג.  "נראה שאנחנו בבעיה.." אמרה ושיחקה במשקפיה הססוגניות. "יש לו בן זוג" אמר גאנגקוק בכאב. עוצם את עיניו, מנסה למחוק את זכרון השניים מתנשקים. "גאנגקוק, אפילו שהוא עכשיו בזוגיות עם גימין.." חייכה המתולתלת והניחה את ידה על כתפו של האחר. "תבקש סליחה, תשתחרר מהכבלים האלו, תראה לו שעדיין אכפת לך".

גאנגקוק אימץ את העצה של ג'ניפר. "אני.. אבקש ,סליחה"

__
כן, גם לי אין מושג למה אני ער עכשיו.
(4:02×_×..)
נ.ב אין לי כוח לעבור על הפרק.. אז אם יש טעויות...
לא נורא