טאהיונג התעורר בזרעותיו החמות של גאנגקוק. "גאנגי?.." לחש, שבת בבוקר. "בוקר טוב טאהיונג", קול הבוקר של גאנגקוק העביר בנער זרמים. "בוא, נצחצח שיניים ונשטוף פנים" חייך גאנגקוק.
לראשונה, גאנגקוק מסר את כל ליבו אל הנער הקטן ממנו. לראשונה, הוא אוהב מישהו בכל ליבו. אהבה אמיתית. אבל.. מה שהוא לא יודע.. זה דבר אחד;
אם טאהיונג אוהב אותו חזרה באותה הצורה.
כל מה שיש לקוות.. זה שהנער הבוגר.. לא יתהפך שוב, ויתן לפחדים להוביל אותו.
"אוקיי.. אבל.. גאנגי- אני.." טאהיונג רצה לאמר משהו.. אבל לא הצליח.
"רוצה להגיד לי אחר כך?" שאל גאנגקוק ברוך שהיה לא אופייני לו בכלל. "אוקיי.." מלמל הקטן, התמתח, ויצא מהמיטה.
"מעניין מה מינהו עושה עכשיו" אמר גאנגקוק, השנאה שבערה בדמו שכחה מעט. "למה אתה רוצה לדעת מה מינהו עושה עכשיו?" שאל הקטן בעודו שוטף את פניו. "סתם, הוא היה נראה כל כך שבור אתמול" משך בכתפיו.
¤¤¤
"אתה רוצה להסביר לי למה עשית את זה?" שני הנערים היו כרגע במטבח. גאנגקוק קצת.. עצבני. "אני- אני ניסיתי להכין לך ארוחת בוקר" אמר הקטן, אומנם לא היה בליטל ספייס.. אבל עדיין היה מפוחד קצת מהאחר. "למה שתעשה את זה?" , "כדי.. לשמח אותך" אמר טאהיונג בביישנות נגלת לעין. "אתה חושב שאם תכין משהו למעני , אהיה שמח?" שאל גאנגקוק.
טאהיונג התחיל לחשוב שגאנגקוק מזלזל בו. "לא רוצה? לא צריך." אמר והלך לסלון.
"אל תהיה רגשי עכשיו, אתה לא צריך לעשות משהו כדי שאני אהיה שמח" גלגל גאנגקוק את עיניו, "אני לא רגשי, אני מתנהג בנורמליות, לעומתך" החזיר הקטן בגלגול עיניים. "אוי האדס..*" מלמל גאנגקוק והלך לסלון. "אני מתכוון, שאתה לא צריך לעשות שום דבר, זה שאתה נשארת איתי זה גורם לי לשמחה" אמר גאנגקוק וניסה להיות.. נחמד. ספויילר. זה לא עבד כל כך.
"אז למה לעזאזל אתה עושה את זה בדרך מציקה?" שאל טאהיונג. "מאיפה למדת את המילה הזאת", "ממ.. אני יודע יותר ממה שאתה חושב". "הוו.. איפה נעלם טאהיונג התמים שלי" "אני שלך?" "המ... כן אתה שלי".
השניים הביטו אחד בשני, עד שטאהיונג פצה את פיו;
טאהיונג הסמוק וקם מהספה, "גאנגקוק.. אתה יכול לבוא איתי לבית היתומים היום?"
"כן.. למה?" "אני צריך להגיד היום למנהלת אם אני נשאר, או חוזר". ליבו של הבוגר נפל.
"והתשובה שלך היא?.."
"היא לא ברורה?" צחקק, "ברור שאני חוזר".
"יופי.." נאנח, אבל אז נפל האסימון- "רגע מה!?",
"סתם צחקתי" אמר טאהיונג והסתיר את פרצופו, לא מפסיק לצחוק מהתגובה של הבוגר. "אה זה מצחיק אותך?" שאל הבוגר ונעץ בקטן מבטים.
הקטן הנהן ועדיין צחק, "זה בסדר , תמשיך לצחוק" אמר גאנגקוק, קופץ על טאהיונג ומתחיל לדגדג את בטנו, "ל-לא- ג-אנגק-וק א-אני רגיש ב-בטן!" ניסה הקטן לאמר.
טאהיונג ניסה לברוח. באי הצלחה מוחלטת. הוא נפל על הספה הלבנה שבה דימם. לא שוכח את היום הזה שגאנגקוק שם לו רגל. בטעות.
גאנגקוק אומנם לא נפל על טאהיונג, אבל הוא עלה מעליו, ממשיך לדגדג אותו. אבל אז-
עצר.
מסתכל על פניו הצוחקות של הנער מתחתיו, מאזין לקול צחוקו. עיניו היפייפיות והפוני בובה שלו שהסתבך כשנפל על הספה. קול צחוקו של הקטן דעך ודעך עד שנעלם לגמרי. הליטל התנשם, פתאום קולט שגאנגקוק, בוהה בפניו. מסתכל עליו- סורק אותו.
"אתה כל כך יפה.." מלמל גאנגקוק והתכופף לפניו של טאהיונג.
הליטל הסתכל על גאנגקוק, רואה שהוא מתקרב, יותר ויותר. גופם היה קרוב יותר מאי פעם. "כל כך יפה.." מלמל הנער הבוגר שוב. קולו כמעט וחא יצא משפתיו. הלחישה הייתה כה שקטה שלא ידע אם הקטן שמע אותו.
אבל הוא שמע.
"גאנגי.. מה אתה עושה?.." שאל הקטן, יודע בדיוק מה הבוגר עושה. "אני-" גאנגקוק קם במהירות מטאהיונג, מגרד את עורפו במבוכה.
גאנגקוק הכל יכול, מובך מהליטל.
¤¤¤
"אז.. היית רוצה?" שאל יונגי שוב את גימין ההמום. כן, גימין ויונגי נהפכו קרובים כל כך שאפילו מגע אינטימי כבר לא הפריע להם.
גימין הבין שבזמן קצר כל כך, הרבה דברים משתנים. "יונגי.. אני" ניסה הקטן לאמר, "זה בסדר אם לא תרצה" אמר יונגי, מבטו לא מראה אכזבה, אלא רק רכות ונעימות.
גימין בהחלט הוציא דברים מיונגי. דברים שאפילו יונגי לא ידע שקיימים אצלו.
"אני מסכים.. אני רוצה!" אמר גימין בחיוך רחב שעיניו נסגרו ולא ראה כלום. יונגי אהב את החיוך הזה. יודע שגימין היה באמת מתוק אמיתי. חמוד כל כך עם חיוכו הכובש.
יונגי חייך חזרה וחיבק את גימין. סוגר את זרועותיו על מותניו הצרות של הנער.
__
סווו... מי התגעגע?;)
מקווה שאהבתם~
_E_VK_
:)
YOU ARE READING
Little Shit // Taekook✔︎
Teen Fictionקים טאהיונג הוא אדם בעל יחודיות.. יכול להיות שרוב האנשים לא יבינו אותו, לא יבינו מה הוא. משפחה בצפון העיר אמצה אותו, אין מאושר ממנו. אבל אחיו החורג.. לא יודע איך לקבל את זה. "ר-רוצה לשחק?".. "לא" "ל-למה.." "כי אני שונא אותך ליטל שיט" ⚠️WARNIN...
