Little Shit // Taekook✔︎

•ליטל שיט•

גימין השיכור התעורר בחדר לא מוכר, במיטה לא מוכרת בכאבים לא מוכרים וחדשים. הנער התיישב ומהר מאוד הרגיש את הכאבי ראש שלו מתחזקים, במהירות חיפש את חדר השירותים, מקיא את תכולת בטנו.

"אני רואה שהתעוררת" גיחך יונגי כשגימין חזר לחדר. "אתה- אני- טאהיונג-.." גימין הרגיש כל כך מבולבל. "פגשתי אותך בדרך, הייתי איתך, השתכרת, הבאתי אותך לבית שלי, וטאהיונג לא רוצה להיות הבן זוג שלך" יונגי אמר באדישות, אבל עדיין מסתכל על הקטן במבט שהאחר.. לא ידע איך לפרש.

השעה הייתה צהרי היום. "תרצה לשתות משהו?" שאל יונגי, "כן, אשמח" חייך.

גימין ידוע בהיותו אנרגטי, חייכן, ומלא בטחון עצמי. אבל בזמן שהיה עם יונגי.. הרגיש איך כל הבטחון שבו יצא החוצה. האנרגיות שלו היו מועטות יותר. והחיוכים היחידים שיצאו היו חיוכים מבויישים.

"גימין?" שאל יונגי, מנופף בידו מול פניו שלו. "אני שאלתי אותך כבר כמה דקות ואתה פשוט שקוע במחשבות, אני אשאל שוב. אתה רוצה לאכול עכשיו ואז אני אסיע אותך הביתה, או שתרצה שאסיע אותך ותאכל בבית?". גימין המובך הסמיק מעט, לחייו הורדרדות, וחיוכו הקטן גרמו ליונגי להרגיש פרפרים בבטנו. "אני.. אוכל בבית" אמר אל יונגי.

¤¤¤

טאהיונג ישב בחצר הבית, על הדשא. הוא לא הלך היום לבית הספר, כיוון שהתצטנן. גאנגקוק נשאר איתו בבית. "גאנגי.. אתה אוהב את טאהיונגי?" שאל הליטל והמשיך לשחק בדשא. "א..אני-" הבוגר יותר לא הבין מאיפה השאלה הזאת הגיעה. היא נחתה עליו משום מקום. "אני אוהב אותך" אמר טאהיונג וחיבק את האחר.

"אני-" גאנגקוק התכוון לאמר אך באותו הרגע, טאהיונג קטע אותו מבלי משים. ואמר את הדבר הבא, הדבר שכאב בליבו של הבוגר;
"אנחנו נהיה החברים הכי טובים לנצח נצחים". הקטן צחקק ולא פסק מלשחק בדשא.

"אנחנו נהיה חברים טובים.." חייך גאנגקוק, חיוך מזויף כל כך שהרגיש רע לכמה רגעים. 

פעמון הבית צלצל, "צהריים טובים" אמר האדם שעמד בכניסה לבית. שליח. "משלוח ל.." השליח הסתכל על הפתק. "קים טאהיונג".

טאהיונג נעמד בדשא והסתכל, מביט. הוא ראה את גאנגקוק לוקח חבילה מידיו של אדם זר. והוא ראה אותו נכנס הביתה, עם אותה חבילה.

"גאנגיי" רץ טאהיונג וקפץ על גבו. "מה" ענה ביובש. "רוצה לשחק?"
"לא" 
"למה..?"
"כי אני שונא אותך ליטל שיט" אמר גאנגקוק מעיף את הקטן מעליו ועולה לחדר.*

מה היה בחבילה הזו שגרם לגאנגי לשנוא אותי שוב!, מה שוב עשיתי לא בסדר! הקטן הרגיש את הדמעות עולות, אבל עצר את עצמו. "ל-למה.." שאל והתייפח קצת.

הקטן לקח את החבילה וקרא את המכתב שהיה מודבק עליה.

לקים טאהיונג היקר,
זוכר אותי? מינהו?, איך תשכח אותי~
אני יודע שאני לא הייתי באיזור המון זמן..
אבל חזרתי! ואני נשאר. 
סוף סוף אקח אותך אל הדירה שלי קטנצ'יק
אני אוהב אותך כל כך בייבי,
נתראה בעוד יומיים,

אוהב, מינהו. 

טאהיונג פתח את החבילה כשדמעות כאב זולגות על פניו. מינהו פה. מינהו מצא אותו. לא.. לא!! זה לא יכול להיות! אוי ואבוי..

אני חייב להסביר לגאנגי! לפני שיהיה מאוחר מדי!, אלא אם כן.. כבר איחרתי את המועד?.. 

"גאנגי!" צעק הקטן, "גאנגי בבקשה תן לי להסביר". "מה יש להסביר ילד? אתה עוזב, אחרי שאמרתי לך, אירי שהסברתי לך את הכאב שלי, אתה פשוט תלך למינהו הזה, אתה שחקת ברגשות שלי! וברגשות של גימין! למה נכנסת לי לחיים בכלל!" צעק הבוגר בעצבים.

הוא נתן לטאהיונג להכנס.  הוא נתן לו ועכשיו הכל התמוטט. הכל נהרס. כמו כל דבר בחיים שלו. למה לעזאזל הוא הרשה לעצמו להצאהב בליטל הזה?..

עכשיו להרחיק אותו שוב.. יהיה כואב יותר. לשנינו.

__
אהבתם?.. ^_^
מקווה שכן~
אני כל כך שמח שיש לספר הזה קריאות ותגובות!
אבל.. ההצבעות חברים,
80 קריאות אבל 18 הצבעות..

*שמתם לב לכוכבית בפרק~
מוכר הא? חיחי