גאנגקוק היה בחדרו, על המיטה, קורא ספר די מעניין בעוד טאהיונג במחשב שלו, הוא היה כל היום במחשב. חבר שלו הראה לו משחק, והנער התמכר.
"וואה!" אמר והיה עם האוזניות גיימינג, "לא! לא הוא הרג אותי!" אמר טאהיונג בעצבים לחברו מהמסך השני, ניניו מתרוצצות על המסך הבוהק, ואצבעותיו לוחצות על המקשים במהירות.
"לך מאחוריו! לא שיט! תזהר!" אמר הקטן ועל המסך הופיע בענק, GAME OVER.
טאהיונג הוריד את האוזניות בדרמטיות והיה נראה מעוצבן למדי. "תגיד לי מה זה היה" אמר גאנגקוק כשסימן את העמוד שהיה בו. מניח את הספר על השידה. "מה זה היה מה?" שאל טאהיונג, "אתה לא הפסקת לצעוק לרגע, וגם קיללת", "מה אכפת לך אם אני מקלל או לא?" "טאהיונג? זה אתה? נהיית קצת חצוף" אמר גאנגקוק והתיישב על המיטה. פניו רציניות.
"מצטער- אני- פשוט השחקן שלי מת- ו-" טאהיונג ניסה לתרץ את התנהגותו. "אתה כל היום במשחק הזה" אמר גאנגקוק. טאהיונג השפיל את מבטו וקם מהכיסא, מתיישב על המיטה, ליד טאהיונג. "סליחה גאנגי" אמר.
"אתה חושב שסליחה תספיק?" שאל גאנגקוק עם גבה מורמת. טאהיונג הסמיק קצת כי לא ידע את התשובה לשאלתו, "לא?" ניחש.
"לא" אמר גאנגקוק. טאהיונג הרגיש שגאנגקוק עצבני.. הוא יכל לראות את זה. אבל לא ידע למה הוא ככה.
הקטן קם מהמיטה, מרגיש רע שעצבן את בן זוגו. הוא נכנס לחדרו שלו, וגם.. אל הליטל ספייס שבו. בשבוע האחרון הוא היה בליטלספייס הרבה, והרשה לעצמו להכנס לגילאים יותר ויותר קטנים.
"גאנגי כועס עלי" אמר טאהיונג, מחבק את בובת הארנב שלו, נמצא על מיטתו כשהדלת נפתחה. זה היה אביו. "ארוחת ערב" אמר והתכוון לצאת , אבל כששמע משיכת אף ידע שמשהו לא נכון קרה.
"טאהיונגי, הכל בסדר?" שאל ונכנס אל החדר. מתיישב על מיטת בנו המאומץ. "ג-גאנגי כ-כועס עלי" אמר טאהיונג. "ועכשיו טאהיונגי עצוב?" שאל האב, הקטן הנהן. "בוא" אמר אביו הלא ביולוגי.
"נלך לבקש ממנו סליחה" האב קם והושיט את ידו אל טאהיונג. "קדימה, אחת שתיים" אמר והשניים היו בדרכם לחדרו של הבוגר.
גאנגקוק היה למטה , במטבח, מכין את השייק של טאהיונג. "ה-הוא לא פה" אמר הקטן ובכה אפילו יותר. קולות הבכי שלו נשמעו עד למטה, האם הייתה למטה, מרוכזת כל כולה כששמע את בכיו של בנה. "טאהיונג?" שאלה את עצמה. ומיהרה לעלות לקומה השנייה.
טאהיונג היה על הרצפה, יושב ובוכה. הוא היה כאוב, גאנגי כעס עליו. "וואו מה קרה?" שאלה וליטפה את ראשו של טאהיונג. "ג-גאנגי ש-שונא ט-טאה" ניסה לאמר בין ההתנשפויות שלו.
טאהיונג ירד יד ביד עם אימו בעוד אביו הלך להחליף לבגדים נוחים יותר.
"גאנגקוק" אמרה האם, "אתה יכול לדבר עם טאהיונג?", הנער הבוגר יותר הנהן, מנגב את ידיו והולך אל הקטן שעדיין בכה, יושב על הרצפה. "טאהיונגי?" לחש וניגב דמעה מפניו של בן זוגו. "מה קרה?"
"ד-דא כ-כועס" אמר וניגב את הדמעות שלו, "אני לא כועס" אמר גאנגקוק ומחבק את טאהיונג. "א-אז.. ל-למה ד-דאדי כ-כעס מקודם?" שאל טאהיונג ומשך באפו.
"כי דאדי לא אוהב את זה שאתה מרותק למסך כל היום ומתעלם ממני לחלוטין" אמר גאנגקוק וליטף את שיערו הרך של טאהיונג. "טאהיונגי מ-מצטער" לחש.
"אני מקבל את ההתנצלות בתנאי", "מה הת-תנאי?" "אני קובע לך שעות מסך" אמר והקטן הנהן. כל עוד גאנגי איתו, לא כועס עליו, הוא יסכים.
"שנלך לאכול?" שאל הבוגר והקטן הנהן. גאנגקוק התרומם לעמידה וטאהיונג לא קם. "ד-דא" מלמל והרים את ידיו מעלה, רוצה שהבוגר ירים אותו. "בוא קטני" צחקוק קטן ברח משפתיו של גאנגקוק. מרים את אהובו מהרצפה.
"תאכל טוב טוב" אמר הבוגר כשהניח את טאהיונג על הכיסא לידו. טאהיונג הנהן עם ראשו. האם התיישבה על יד השולחן, ממול טאהיונג וגאנגקוק בעוד בעלה לידה.
"תודה רבה על האוכל" אמרו יחדיו. מר גון מילא את הצלחת שלו בכל טוב. נהנה מהאוכל הטעים שאישתו הכינה. גברת גון אכלה גם היא. מדברת עם בעלה על נושא ששני הנערים מצאו כמשעמם.
גאנגקוק אכל גם הוא, רואה בזווית עינו שטאהיונג, לא אוכל. מסמיק קצת. ונראה כאילו רוצה לאמר משהו. "טאהיונגי למה אתה לא אוכל?" לחש לעברו הבוגר. "גאנגי.." מלמל טאהיונג, ובטנו קרקרה קצת. "ר-רעב" מלמל.
"אתה יכול לאכול לבד?" שאל הבוגר וטאהיונג הניד את ראשו לשלילה. גאנגקוק הבין לבד שיצטרך להאכיל את הליטל בעצמו.
"הנה מגיע האווירון" אמר וטאהיונג הסמיק עוד יותר בעוד גאנגקוק צוחק.
הם היו שקועים כל כך בלהנות, שלא ראו שההורים שלהם.. מסתכלים עליהם. הם הבחינו בכך מזמן.
גברת גון ידעה שהם זוג. היא רק חיכתה לרגע שהוא יגידו לה. ומר גון, הוא לא ידע, אבל הוא היה יכול להרגיש באהבה של השניים באוויר.
__
אחרי חודשיים בערך.. הספר ירד ממקום ראשון
ב#jungkook. 😪
וואהה עוד פרק!!
המבחן במתמטיקה מתקרב בצעדי ענק- וואה אני כל כך נכשל בו🤌🏼😭
אבל היי! מצאתי זמן לכתוב:).
נ.ב זאת הסיבה שלא העליתי הרבה.
וחבר'ה, מחפשים עלילות קצרות להעביר את הזמן, ספרים לקרוא רגע לפני שהולכים לישון?
אם לא קראתם את הספר וואנשוטים שלי.. הוא נמצא בפרופיל, מתעדכן כל כמה ימים:),
הוא כולל הומור, עצב, וכמובן טאהקוק^_^!
YOU ARE READING
Little Shit // Taekook✔︎
Teen Fictionקים טאהיונג הוא אדם בעל יחודיות.. יכול להיות שרוב האנשים לא יבינו אותו, לא יבינו מה הוא. משפחה בצפון העיר אמצה אותו, אין מאושר ממנו. אבל אחיו החורג.. לא יודע איך לקבל את זה. "ר-רוצה לשחק?".. "לא" "ל-למה.." "כי אני שונא אותך ליטל שיט" ⚠️WARNIN...
