טאהיונג התעורר כשהוא נמצא בזרעותיו של גאנגקוק. "גאנגי" אמר הקטן וניער קצת את גופו של הבוגר. גאנגקוק המהם ושקע עמוק יותר בכרית שלו. נרדם שוב. הקטן היה בליטלספייס שלו. מנסה לקום וללכת. אך לא מצליח.
הוא נשאר על המיטה. מנער את גופו של הבוגר ממנו. "גאנגי.." מלמל וגאנגקוק לא קם. טאהיונג ניסה להעירו, אך כשל.
מר גון נכנס לחדר, מעיר את הבנים שכבר פיספסו את ארוחת הבוקר. "גאנגקוק טאהיונג, מהר אתם תאחרו" אמר. הולך בכיוון המיטה, ומעיר את בנו הביולוגי. "בוקר טוב טאהיונגי" האב אמר בחיוך, פניו הבהירים וחיוכו החם גרמו לקטן להסמיק מעט. "ב-בוקר טוב" אמר בלחש.
גאנגקוק סוף סוף התעורר אחרי שטאהיונג ואביו עשו עליו טריק. "אני לא מאמין ששמתם לי קוביית קרח בבטן". טאהיונג צחקק. הם היו בקומה למטה. ומר גון הרים את בנו המאומץ עליו.
"גאנגקוק קדימה, בית ספר מתחיל עוד עשר דקות" אמר האב. הם נכנסו אל הרכב של מר גון כמובן אחרי שסיימו את כל ארגוני הבוקר. טאהיונג ישב מקדימה וגאנגקוק מאחורה. "למה אני יושב מאחורה?" שאל, "כי רק ילדים בוגרים שקמים בזמן יושבים מקדימה" אמר האב והחל בנסיעה. "אני לא מאמין עליך" מלמל גאנגקוק. צחקוק קטן נפלט מפיו כשראה במהלך הנסיעה את הליטל מסתכל על הציפורים שעפו, מחייך. בוגר? הוא? הוא נכנס אל הליטל ספייס שלו, אם הוא בוגר אז אני ארמדיל.
"להתראות גאנגקוק" אמר האב כשהחנה את הרכב ממול לבית הספר של בנו. "טאהיונג אתה בא?" שאל, "לא, הוא בא איתי לעבודה" אמר אביו בחיוך. "אבל.." גאנגקוק החל לאמר אבל אז סגר את פיו. הוא רצה להיות עם הקטן בבית הספר. הוא רצה להיות איתו, לראות אותו, לדבר איתו. לנשק אותו..
"ב-ביי גאנגי" אמר הקטן וגאנגקוק חייך, "להתראות" אמר. והשניים המשיכו בדרכם. "טאהיונגי, אתה מוכן לעבוד איתי?" שאל האב בחיבה וצחקוק קל. טאהיונג הנהן נמרצות.
היום עבר באיטיות לגאנגקוק. טאהיונג לא שם, החברים שלו חלקם לא הגיעו, ובלשון המעטה.. היה לו משעמם. מאוד משעמם. "גאנגקוק!" מישהו צעק לעברו, הוא הרים את ראשו. אלו היו הילדים האלו שטאהיונג מסתובב איתם תמיד.
"היי?", "גאנגקוק, איפה טאהיונגי?" שאלה נערה קצוצת שיער, "זה טאהיונג בשבילך, והוא הלך עם אבא לעבודה" אמר. "וואו, מישהו פה רכושני" צחקקה.
"ל-למה הוא הלך?" שאל נער שהיה נראה גבוה קצת מטאהיונג. "הוא לא הגיע כי הוא בליטל ספייס" אמר גאנגקוק. מדבר טיפה בקשיחות. הוא לא כל כך הכיר אותם. "מארי, אולי נבוא אליו בשבוע הבא" התייעצה מישהי עם האחרת, שכנראה עונה לשם מארי. "טוני מה אתה אומר?" שאלה. "אמ.. ביום שני הבא..".
"אז קבענו! יום שני הבא נלך אליו!" אמרה, "רגע שנייה, וואו, עצרו" ניסה גאנגקוק להרגיע את הרוחות. "למה שאתם תבואו אליו, כלומר,אלינו?" שאל, "כדי שנחגוג לו את יום ההולדת כמובן" אמרה.
"תגיד, טוני" שאל גאנגקוק, לא בטוח אם זה השם שלו. "כן?" "אני יכול את המספר טלפון שלך?". "גאנגקוק, אתה לא תפוס?" צחקה מארי. "אוי גיזס, פשוט תביא תמספר" אמר וטוני נתן לו.
רי, מארי, טוני והאמת גם גאנגקוק ישבו כולם ביחד בחצר בית הספר. איפה שגאנגקוק היה מעשן פעם. למרות שהפסיק. "אז קדימה.. בואו נארגן את יום ההולדת!" אמרה ריי.
_
השעה הייתה שעת צהריים, טאהיונג ישב על הכיסא המסתובב במשרד של אביו, "אבא.." מלמל, "כן טאהיונגי?" שאל האב שישב לידו "ר-רוצה ג-גאנגי" אמר הקטן ודמעות ניקוו בעיניו. "אתה לא רוצה לבלות איתי?" התגרה אביו וצחקק. "א-אני- כן-" ניסה הקטן לאמר בין דמעותיו.
"אני צוחק, אני אלך לאסוף אותו, זה ייקח רק עשר דקות, חושב שתוכל לעמוד בזה?" שאל האב, די פוחד להשאיר את בנו המאומץ לבדו. "ט-טאה גדול!" אמר הקטן והנהן. גאנגי עומד לבוא אליו.
האב יצא החוצה מהמשרד, אומר למזכירה שלו להשגיח על טאהיונג בשבע עיניים. המזכירה חייכה והשאירה את הדלת פתוחה , טאהיונג ישב על השטיח השחור הגדול במשרד המרווח. מחכה.
האב יצא מהבניין הגדול והתקשר אל בנו. "הלו?" שאל, "מה אבא, אני בשיעור". "תארגן את הדברים שלך, ותצא לכיוון השער". "מה? למה?" "טאהיונג לא מפסיק לבכות, הוא צריך אותך".
גאנגקוק אסף את הדברים שלו ואמר למורה המחליף שאביו בשער והוא צריך לצאת החוצה. המורה הנהן והמשיך בשיעור מתמטיקה.
גאנגקוק הגיע לשער, רואה את אביו מחכה לו. "היי אבא", "היי קוקי" חייך אביו והשניים הלכו יחדיו אל הרכב. נסעו במהירות אל הבניין, שם חיכה טאהיונג.
בזמן שהם בדרך, טאהיונג מחכה, יושב על הרצפה ואומר לעצמו "דא". המזכירה חייכה אליו היא הייתה איזה זקנה מאוד. "להביא לך מים?" שאלה וטאהיונג הנהן, מנגב את הדמעות. מתקן המים הראשי של הקומה היה מחוץ לחדרה הקטן שהיה צמוד למשרד של מר גון. "חכה לי רק רגע". המזכירה יצאה.
בינתיים,גאנגקוק ואביו נכנסו למעלית, עולים לקומה המדוברת, מדברים על הא ועל דא. "אז אתה אומר שאתה וטאהיונג קרובים?" שאל האב יודע את התשובה, "מאוד קרובים, אם אתה מבין על מה אני מדבר".
טאהיונג שהיה במשרד של אביו המאמץ, שמע את דיבוריהם. "דאדא!" אמר וניסה ללכת אל גאנגקוק. אך באי הצלחה גדולה, הוא זחל, אבל ניסה להגיע אליו כמה שיותר מהר. "דאדא" אמר שוב, רוצה להיות בין זרועותיו. גאנגקוק היה בכניסה למשרד, רואה את טאהיונג עומד על שתי רגליו שהוא מחזיק בקיר עם יד אחת. הוא כמעט בכה מהתרגשות.
"עשית את זה קטנצ'יק" אמר גאנגקוק, מרים את טאהיונג עליו, ומחבק אותו חזק. "אני גאה בך". הליטל עשה את צעדיו הראשונים אל הבוגר. אין שמח ממנו.
מר גון חייך, רואה את המזכירה נכנסת עם שתי כוסות מים. אחת בשבילה ואחת כמובן, לטאהיונג.
__
אוו גאד, הסוף עוד מעט😭,
תצביעו?:), האמת.. יש הרבה צפיות לפרקים,
זה מאוד משמח!
אבל.. מעט מאוד הצבעות-..
תוכלו להצביע?:)
מישהו ידבר על זה שאני פשוט אדם נחמד?
לול, סתם~
#חגיגות 800 הצבעות:)
YOU ARE READING
Little Shit // Taekook✔︎
Teen Fictionקים טאהיונג הוא אדם בעל יחודיות.. יכול להיות שרוב האנשים לא יבינו אותו, לא יבינו מה הוא. משפחה בצפון העיר אמצה אותו, אין מאושר ממנו. אבל אחיו החורג.. לא יודע איך לקבל את זה. "ר-רוצה לשחק?".. "לא" "ל-למה.." "כי אני שונא אותך ליטל שיט" ⚠️WARNIN...
