Little Shit // Taekook✔︎

•כאב•

לא רציתי להיות כזה, הרגשתי כבדיחה, גאנגקוק צוחק עלי ויורד עלי.. אני באמת כזה פריק?.. אני באמת כזה מוזר? משהו לא בסדר בי, התייפחתי אל הכרית שלי, חיבקתי אותה חזק חזק, לא משחרר. באני היה בידי השנייה. לא רציתי שירגיש לבד. אבל אז הרגשתי עוד יותר נורא. מה אם אני באמת פריק?.. ניגבתי את דמעותיי כששמעתי את דלת החדר נפתחת. זו הייתה אמא. הסתכלתי עליה בעיניים גדולות והיא רצה אלי, מחבקת אותי. מרגיעה אותי. אז.. ככה מרגיש חום ואהבה? ככה זה מרגיש כשיש הורים?..  גאנגקוק היה מאחורי אמא, הוא הסתכל עליי במבט נוקב, למען האמת..פחדתי ממנו כל כך שהגוף שלי השתתק, אמא שמה לב לזה. היא הסתכלה עליי וליטפה את הפוני שלי, "טאהיונגי..למה אתה בוכה?" שאלה ברכות ונעימות, ההפך המוחלט מהבן הביולוגי שלה. התכוונתי לאמר, התכוונתי לספר לה שאחי הגדול החורג צוחק עליי, יורד עליי ופוגע בי.  אבל מבט מפחיד אחד גרם לי להשתתק ולהמציא תירוץ. לא שיקרתי.. רק.. תירצתי. כי לשקר זה לא יפה. אמרתי לה; "רק כאבה לי הבטן" חייכתי קצת וקמתי מהמיטה. שלושתינו ירדנו למטה.

"טאהיונגי, אתה יודע שמחר אתה מתחיל בית ספר?" שאלה אימי בחיוך, הייתי די מרוגש. בית הספר הראשון שלי שהוא לא בבית היתומים! אני אכיר אנשים חדשים! יהיה לי נחמד שם.  "הוא עומד להיות בבית הספר איתי?" שאל גאנגקוק, מתעסק במשחק הטלפון שלו. "כן קוקי" אמרה האם בחיבה, גאנגקוק תקע לה מבט עצבני כל כך שאני פחדתי בשבילה. זה שם חיבה! זה נחמד מאוד..למה הוא מתעצבן כל כך. 

הלכתי אל חדרי, השעה מאוחרת! כמעט אחד עשרה בלילה! הרגשתי שובב. נכנסתי אל החדר וגאנגקוק חיכה לי שם. הוא שכב על המיטה שלי, בטלפון שלו, הוא עדיין היה לבוש במכנסי הסקיני ג'ינס השחורים שלו והחולצה הלבנה הרופפת, שהכיתוב שלה היה יותר מדי בוטה.  "מ-מה אתה עושה פ-פה?" שאלתי בלחץ, אבל..האם נוכל לישון יחד? אני רוצה לישון עם גאנגי! זה יהיה נחמד כל כך!, אולי הוא יפסיק לצחוק עלי ולהקניט אותי? יכול להיות שהוא רוצה להשלים איתי? כן כן! הוא בטוח רוצה להשלים איתי! הוא לא אדם רע, גאנגי נחמד, אני יודע את זה!  הוא קם מהמיטה והסתכל עליי עם מבט מפחיד, כל מה שחשבתי עליו..פשוט נמחק. אבל ניצוץ של תקווה עדיין היה. מה אם הוא פשוט..אולי...אולי זה- זה רק המבט הרגיל שלו? ניסיתי לשכנע את עצמי. 

הוא התקדם אליי ואמר בארסיות; "שלא תעז לדבר איתי בבית הספר, לא ליצור איתי קשר עין, אני לא מכיר אותך ואתה לא מכיר אותי".
"א-אבל למה..?" שאלתי, למה הוא לא רוצה להכיר בי בכלל? "ואל תקרא לי דאדא שם, פריק אחד" הוא דחף אותי. "בסדר.." אמרתי, נפגע מהמילים שלו מאוד. הוא יצא החוצה, משאיר אותי להתמודד עם הכל. לא רציתי להתמודד. לא יכלתי להתמודד. מהר מאוד נכנסתי אל ליטל ספייס. נשכבתי במיטה, לכרית ולסדינים שלי יש את הריח של גאנגקוק. חייכתי קצת, אך מהר התעשטתי על עצמי, "גאנגי לא נחמד..גאנגי לא מכיר אותי" אמרתי ונרדמתי.