עבר הרבה זמן מאז שגאנגקוק התוודה לטאהיונג, אבל הקטן עדיין חושב אם לקחת את ההצעה של הבוגר. הרי אהב אותו בכל ליבו- אבל.. האם זה הצעד הנכון לעשות?
האם יפגע שוב?.. הוא לא ידע.
אבל.. אהבה היא כמו להכנס לגוב האריות לא?, זה סיכון. הייתכן שזה יהיה צעד נכון?, האם יסכן את ליבו ויכנס כל כולו אל גוב האריות המסוכן, שנקרא "זוגיות".
גאנגקוק וטאהיונג היו כרגע בקניון הגדול של צפון העיר. אימו של גאנגקוק אמרה לו שכדאי שיקנו בגדים חגיגיים למחר בערב.
מה יש מחר בערב? הלוואי והשניים היו יודעים.
"כמה זמן לוקח לך למדוד חולצה?" שאל גאנגקוק והקטן שלח לו מבט זעוף והוציא לשון. טאהיונג, שיצא מתא המדידה עם חולצה לבנה, מכופתרת וצמודה, מאוד צמודה. אומנם הייתה במידה שלו, אבל הקטן הרגיש די בנוח איתה, למרות שהבליטה את הקימורים שלו, ואת החזה שלו.
"אני אקנה את זאת?" שאל, "אם אתה רוצה שאני אתן לך כאפה.. אז כן" אמר גאנגקוק בחיוך שהקטן פשוט רצה לברוח, "מה הקשר כאפה חתיכת- טיפש" אמר הקטן ונכנס אל תא המדידה.
טאהיונג התכוון לפשוט את החולצה, הוא פתח את ארבעת הכפתורים הראשונים כשגאנקוק נכנס גם הוא אל תא המדידה שבו הליטל היה.
"בחיים שלך" אמר גאנגקוק ואחז בשתי ידיו של הקטן, "אל תקרא לי" מעלה אותם אל מעל ראשו. "טיפש". סיים.
טאהיונג נכנס אל הליטל שלו, הוא באמת ובתמים פחד. לא מגאנגקוק.. טוב אולי- אבל הוא פחד מהסיטואציה, מראות זוועתיות חדרו למחשבותיו. הקטן עצם את עיניו חזק כל כך שעפעפיו רעדו. "מ-מצטער.." ענה.
"לא אתן לך כאפה" אמר גאנגקוק ועדיין החזיק את ידיו מעל ראשו. "למה א-אמרת את זה גאנגי?" שאל הקטן. "החולצה הזאת כל כך מחמיאה לגוף שלך שאני לא רוצה שאף אחד יסתכל עליך, במיוחד שזה מראה את הקימורים שלך בכל כך הרבה דיוק" אמר. הקנאה זלגה ממנו בכמויות.
טאהיונג המבוייש הסמיק. מחוייך. "א-אז אתה לא רוצה שאף א-אחד יסתכל עלי?" שאל טאהיונג בחיוך.
"כן" אמר הבוגר ועזב את ידיו של הקטן, מניח את ידו על אגנו של הליטל. "אתה אוהב א-את הגוף שלי?.." שאל בחיוך ביישן כל כך שרצה להסתיר את פניו.
"מאוד".
"ואתה..א-אוהב.. אותי?" שאל הקטן, כל כך מקווה לתשובה חיובית! אבל- כמובן יודע שתשובה שלילית הינה אופציה.
"אה...כן. אני אוהב" ענה גאנגקוק, עדיין מסתכל על הקטן, לא מוריד את ידיו מגופו.
"אני.. גם- אוהב אותך" אמר הקטן בביישנות. "גאנגי" אמר הקטן בקול מחוייך, מחבק את הבוגר וקובר את ראשו בחזו, כמחפש מגננה ומחסה.
"גאנגי.. יש לי שאלה" אמר הקטן שיצאו מאותו תא, וחנות. ברגעים אלו, הם התהלכו ברחבי הקניון. "כן?"
"מה אנחנו בדיוק?.." שאל ולא ידע למה לצפות. יכול להיות שיאהב את גאנגקוק כמו שאהב את מינהו?, יכול להיות.. שמינהו היה האחד?..
"לפני שאני אענה לך.. יש לי שאלה" "אוקי..מה היא?" שאל , "האם אתה אוהב אותי?" הקטן הנהן נמרצות אך אז ביישנות תקפה אותו. "כ-כן". "אתה אוהב אותי כמו שאהבת את מינהו?", "אני חושב ש..לא" אמר טאהיונג לבסוף. גאנגקוק אפילו לא ניסה להסתיר את האכזבה שלו.
"אני אענה לך על השאלה שלך, אנחנו חברים. לא יותר מזה" אמר גאנגקוק והכניס את ידיו אל כיסי מכנסיו.
מבין שזוגיות לא תהיה בין השניים.
"אבל-" טאהיונג ניסה לאמר- אך האחר לא הקשיב. אני כן אוהב אותו! אמר בליבו, אני לא אוהב אותו כמו שאהבתי את מינהו זה נכון.. כי עכשיו אני מבין. אצל מינהו זה היה רק מגע. אצל גאנגי זה לא. אני אוהב את גאנגי יותר! אני אוהב שגאנגי מדבר איתי ונחמד אלי, מתייחס אלי ולא פוגע בי, נהנה בחברתי ואפילו אוהב אותי.. על היותי מי שאני.
"גאנגי!" צעק טאהיונג וכל האנשים הפסיקו מדבורם והסתכלו על אותו נער שהעז לצעוק באמצע הקניון.
גאנגקוק קלט את המבטים על האחר שהתקדם אליו בביישנות נגלת לעין. במן.. פחד כזה.
"לא התכוונתי לאמר את זה ככה, גאנגי, זה יצא לא נכון, אני.. מצטער, בבקשה, תסלח לי, אני אוהב אותך לא כמו שאהבתי את מינהו, כי אותך אני אוהב יותר, לא אוכל לראות את המציאות שלי בלעדיך" אמר הקטן במהירות כזו שהיה נראה שפחד שגאנגקוק ילך באמצע.
"אני מבין.. זה אומר, שיש לך רגשות כלפי?"
"כן.." ענה הקטן, מחייך חיוך קטן.
"אז זה אומר שאני יכול לעשות את זה?"
"את..מה?" שאל בתמימות.
"את זה" אמר גאנגקוק,
מצמיד את שפתיו אל השפתיים הבשרניות והרכות של טאהיונג. מחזיק באגנו ומצמיד אותו אליו, יד אחת על האגן בעוד השנייה בראשו, חופנת את שיערו ומלטפת אותו.
שפתיו זזו על שלו והיה נראה כאילו טאהיונג קפא. לרגע חשב גאנגקוק שעשה משהו לא נכון. אבל אז.. טאהיונג חייך והסמיק.
"גאנגי.. אני-" ניסה הקטן לאמר, אושר הציף אותו וגאנגקוק הצמיד את שפתיו בשנית. נהנה מהמגע האינטימי של השניים שהיה במקום ציבורי כל כך.
__
נראה לי שמה שחיכיתם לו כל כך הרבה זמן..
קרה~
סוווו
איך היה חברים?
YOU ARE READING
Little Shit // Taekook✔︎
Teen Fictionקים טאהיונג הוא אדם בעל יחודיות.. יכול להיות שרוב האנשים לא יבינו אותו, לא יבינו מה הוא. משפחה בצפון העיר אמצה אותו, אין מאושר ממנו. אבל אחיו החורג.. לא יודע איך לקבל את זה. "ר-רוצה לשחק?".. "לא" "ל-למה.." "כי אני שונא אותך ליטל שיט" ⚠️WARNIN...
