Little Shit // Taekook✔︎

•הסבר•

גאנגקוק וטאהיונג היו בדרכם אל אותו דייט שאליו חיכה טאהיונג כל כך הרבה. מחייך כל היום.

"גאנגי, אנחנו הולכים לראות סרט?" שאל הקטן, והבוגר הנהן, "איזה סרט זה?" שאל, "תחכה ותגלה".

השניים היו לבושים הייטב לקור שבחוץ. טאהיונג לבש חולצה לבנה ארוכה. דקה וצמודה. מעליה לבש סריג ארוך,  משובץ במעויינים תכולים, לבנים, וצהוב עדין. מכנסיים אפורים בהירים ונעלי ספורט לבנות. מעל הסריג היה סוודר כחול, אובר סייז. טאהיונג אהב את הצבע הזה.

גאנגקוק לבש גם הוא סוודר, שחור, אבל היה רק עם חולצה כתומה כהה מתחת לסוודר. מכנסיים שחורים צמודים ונעליים שחורות גבוהות.

כשנכנסו אל בית הקולנוע חום עטף אותם וטאהיונג נאנח בעונג מהחמימות שעטפה אותו. מה שגרם לגאנגקוק להסתכל עליו.

טאהיונג חיכה בצד בזמן שגאנגקוק הלך לקנות שני כרטיסים.

אולם שבע, שורה תשע, כיסאות שש ושבע . המיקום המושלם. "איזה סרט זה?" שאל הקטן, היו המון פוסטרים בכניסה לאולם, הוא לא ידע מה מהם של הסרט הזה. היה זה סרט מארוול. העולם הקולנועי האהוב ביותר על גאנגקוק.

"לסרט קוראים ת'ור: אהבה ורעם" אמר גאנגקוק והסרט התחיל.

טאהיונג התפקע מצחוק כשת'ור צעק על זאוס
"You flick too hard godamn it!". 

"אז מי אתה מעדיף, את ת'ור או אותי?" שאל גאנגקוק, "התשובה לא ברורה?, ברור שאת ת'ור".
"היי!" צעק גאנגקוק וכל הצופים, והאנשים באולם, צעקו עליו. "ששש!!".

"הסרט הזה היה ממש מצחיק!" אמר טאהיונג כשהם יצאו החוצה, "אבל שנאתי את הנבל".

"הוא הפך להיות טוב, הוא הבין מה הוא עשה שגוי, למה לשנוא אותו?" צחקק גאנגקוק. "בדיוק על זה! אם אתה נבל, אז תשאר נבל!, אם הוא היה נשאר רע הייתי אוהב אותו" אמר טאהיונג.

השניים פתחו בדיון על הסרט שראו עד לא מזמן. "אה ודרך אגב גאנגי.. תרצה שאספר לך?" שאל. לובש על עצמו את הסוודר שלו כשהזוג יצא מבית הקולנוע. "כן טאהיונגי, אני אשמח" חייך גאנגקוק, שם את ידו על כתפו של הקטן. הם לא הלכו אל הרכב. אלא המשיכו את דרכם אל הפארק. הדרך אליו הייתה קצת ארוכה.

אבל ארוכה מספיק בשביל לספר סיפור חיים שלם. 

טאהיונג את חלומו כך: "אני עדיין לא הייתי בן שבע כשזה קרה. הייתי קטן" אמר. "אבא אמר לי לנקות את הבית, אבל העדפתי לשחק בחוץ, בדשא. כשהוא חזר מהעבודה שלו, הוא התעצבן עלי וצעק עלי למה לא ניקיתי" דמעות ניקוו בעיניו.  "הוא אמר לי את איזה מן ילד יצא לי הייתי עצוב באותו היום. כי שוב, לא הצלחתי לרצות את אבא"

גאנגקוק ניגב את הדמעות של הקטן, רוצב שימשיך, אבל לא רוצה שיבעה באותה המידה. "אמרתי לו שאני יכול להסביר, אבל הוא אמר לי, אין מה להסביר, אני ילד רע ונמאס לו מההתנהגות החצופה שלי". טאהיונג נשם והתקרב יותר אל גאנגקוק בזמן ההליכה שלהם.