פקחתי את עיניי, עדיין היה חשוך לגמרי. חיפשתי עם אחת מידיי את הפלאפון, כשמצאתי פתחתי אותו- 04:05 הייתה השעה שהוא הראה.
התיישבתי על המיטה, מציצה לכיוונו של הארי. הוא ישן על הצד כך שהוא היה עם הגב אליי. קמתי מהמיטה, לוקחת את הפלאפון ומדליקה את הפנס, הולכת לשים נעליים על הגרביים ולקחת מעיל.
יצאתי מהחדר, לובשת את המעיל ומנסה לחפש דרך לצאת מהבית. הגעתי לדלת הכניסה ופתחתי אותה, מיד לאחר מכן יוצאת החוצה. היה קור מקפיא עצמות, אבל לא נתתי לזה לעצור בעדי. התחלתי להתהלך בחושך המוחלט, מנסה להסתכל על כל השיחים, העצים והפרחים שפרחו בחצר של הארי. מצאתי פינת ישיבה ליד בריכה קטנה שהייתה מכוסה, הלכתי מעט והתיישבתי בפינת העץ.
הסתכלתי מסביבי, חשבתי על כמה זה הזוי שאני פה. הכל היה חשוך, רק כמה מנורות אחדות האירו לי את החצר ולא הייתי צריכה יותר מזה. סוף סוף הרגשתי רגועה לגמרי.
הארי מיד קפץ למחשבותיי. תוהה מיד איך אני אמורה להתייחס אליו שהוא פאקינג נותן לי לגור בבית הפרטי שלו. לא הבנתי למה הוא עשה את זה, הרי לא הייתי כל כך נחמדה אליו. הוא היה מקסים בכמה ימים האחרונים, לא הייתי יכולה בכלל לעבור אותם בלעדיו. אני שמחה שאני פה איתו.
"היילי ג'קסון." שמעתי קול נמוך וצרוד שגרם לי לקפוץ מהמקום שלי לרגע, "לא התכוונתי להבהיל אותך, לאב." הוא גיחך, דמותו הגבוהה של הארי התקרבה אליי, "מה את עושה בחוץ בשעה כזאת?" הוא שאל, יושב לצידי ומיד כורך את ידו סביב מותניי ומקרב אותי אליו.
"סתם, יצאתי לחקור." השבתי.
"בארבע לפנות בוקר?" הוא שאל, מחייך.
גיחכתי, "אני נשבעת שלא ניסיתי לברוח."
הוא חייך מעט, "כמה זמן את כבר פה?"
"לא הרבה מידי, כמה דקות."
"מה את אומרת שניכנס הביתה ואני אכין לנו תה?" הוא שאל.
"זה לא רעיון רע." אמרתי, מתחשבת בעובדה שכנראה המעלות היו קרובות לאפס.
הוא קם והתחיל מיד להתקדם, "אני לא טוב עם קור."
גיחכתי ועקבתי אחריו.
-
הארי ואני ישבנו על הספה, הוא כבר לוגם מהתה שלו ואני מחכה שיתקרר עוד קצת.
"את שקטה מאוד מאז שהגענו לפה," קולו של הארי נשמע, "אני לא רגיל לזה."
שפתיי נמתחו לחיוך קטן, "יקח לי קצת זמן לעכל את הכל."
