עיניי נפקחו באיטיות, דקות אחדות לאחר שהארי יצא מחדרי הגוף שלי אישר לי לעיניי להיעצם ולשקוע בשינה עמוקה למדי. התיישבתי על המיטה, מסתכלת לצדדים ומסדרת את שיערי המבולגן. העייפות הייתה עצומה באותו הרגע, הרגשתי את עיניי נעצמות שוב, אבל לצערי אני לא יכולה לנהל את יומי בשלווה אם אני לא אבקר אצל כריס לפחות לשעה אחת.
קמתי ממיטתי והתקדמתי במסדרון עד שהגעתי לסלון, על הספה הבחנתי בהארי ישן למרות האור החזק שנשקף אל פניו מבחוץ. פסעתי באיטיות לכיוון המטבח והרתחתי מים לקפה.
בשתי הדקות שעברו מאז שהגעתי למטבח הארי כבר הספיק להתעורר.
"בוקר טוב." אמרתי כשראיתי אותו מפהק.
"בוקר טוב, לאב." קולו היה צרוד ונמוך.
"אני רואה שישנת טוב."
"בהחלט," הוא אמר, "יש לך קפה שחור?"
"אתה מוזמן לבדוק בארונית מעל הקומקום." אמרתי, אני הייתי טיפה עצלנית ונמוכה כדי לבדוק בעצמי.
"בשמחה." הוא קם מהספה, מהר למדי. פלג גופו העליון עדיין היה חשוף, תהיתי מה כל בחורה אחרת הייתה עושה אם היא הייתה במקום שלי עכשיו.
לגמתי מספל הקפה שלי והבטתי במזג האוויר בחוץ, היה נראה בהיר וזה היה אכן מרענן ונחמד.
"אז מה התוכניות שלך להיום?" הארי שאל בעודו מכין לעצמו קפה.
"אני אלך לכריס ואז אני אחזור לכאן."
הוא לקח את כוס הקפה שלו מהשיש והתקדם לעברי, "אני אחזור ללונדון היום."
הנהנתי, "אוקיי."
הוא הניח את כוס הקפה שלו על השולחן והלך לקחת את חולצתו מהספה, הוא לבש אותה לאחר מכן.
"אז," הוא משך את תשומת ליבי, "איך את מרגישה?" הוא ישב בכיסא הסמוך אליי עם כוס הקפה שלו.
הרשיתי לעצמי להרהר מעט, "אני בסדר." אזרתי את כל הכוחות המשחקיים שלי בשביל לדבר בקול משכנע, אבל לצערי זה לא עבד.
"זה לא נשמע כל כך משכנע, היילי." הוא הסתכל בעיניי.
הסטתי את מבטי ממנו, "אני אהיה יותר מבסדר אחרי שאני אראה את כריס," הפצרתי בו וקמתי מהשולחן, "בינתיים, תרד לי מהגב." קראתי.
"זאת ההיילי שאני מכיר!" הוא קרא בחזרה.
-
"טוב אז יש בסוף הרחוב מסעדה (מיותר לציין שאני עובדת בה) אתה מוזמן ללכת ולאכול שם, יש גם אוכל במקרר אבל הוא מבאס למדי, אני אלך. אם אני לא חוזרת אחרי כמה שעות תסמס לי בטוויטר או תתקשר למשטרה."
"היילי, לאב, אני מכיר את מנצ'סטר טוב. אני כבר אסתדר."
"אני לא דואגת שתסתדר, תאמין לי." גיחכתי.
