"כרטיס בבקשה." השומר בכניסת האולם אמר, הושטתי לו את הכרטיס שלי, הוא לקח אותו, קרע חלק ממנו ושם לי על היד צמיד אדום וחוט כחול עם כרטיס מסביב לצווארי, "את תוכלי להיכנס למאחורי הקלעים." הוא אמר.
הנהנתי ונכנסתי אל האולם, מתחילה לחפש את מקומי.
האולם לא היה גדול במיוחד, ידעתי שהמקום שלי אמור להיות מאחור, אז הלכתי למושבים האחוריים וניסיתי לחפש מישהי שנראית דומה להארי, אני אהיה מוכרחה לנחש.
אחרי כמה צעדים שעשיתי לכיוון השמאלי של האולם ראיתי אישה עם שיער כהה, טיפה מלאה. חיוכה היה זהה לזה של הארי. התקדמתי לשם כשהבנתי שאני יושבת לידה וליד חברות שלה, קצת נכנסתי להיסטריה, אני לא טובה בסיטואציות כאלו.
היא מיד הבחינה בי, "את בטח היילי." חיוכה גדל על פנייה, "אני אן, אמא של הארי."
הנהנתי מיד, "נעים להכיר אותך." הושטתי את ידי, אבל היא השיבה למחוותי הצנועה בחיבוק חם ואוהב שהפתיע אותי מאוד.
"שמעתי עלייך הרבה, מאוד נחמד לראות אותך פה. את יפייפיה."
היא העבירה את ידה על חלק משערי, חייכתי כאות תודה.
"הארי יודע שאת פה? תרצי ללכת איתי למאחורי הקלעים?" היא שאלה.
"אני רציתי להפתיע אותו, האמת." אמרתי, "אני אבוא איתך אחרי ההופעה."
היא חייכה והנהנה, "בסדר."
אן וחברה שלה ירדו במדרגות הקרובות למקומות הישיבה, הרבה עיניים התנוססו עליהן וגם עליי בשלב מסוים.
ישבתי במושב שלי וסרקתי את האולם, הבמה הייתה קצת רחוקה מהמושב שלי, קיוויתי שהארי לא יראה אותי ואולי אני אוכל לצאת מוקדם יותר. אחרי שהמחשבה הזאת התפוגגה הבנתי שאין לי לצאת מפה בלי לראות אותו. ידעתי שהוא יהיה באזור כל סוף השבוע ואני התרגשתי מזה, אני מודה.
-
הארי עלה על הבמה והתחיל לשיר את השיר Sweet Creature, הוא היה לבוש בחליפת פרחונית שהייתה נראית מגוחכת אבל יקרה למדי, לא יכולתי שלא לצחוק על המראה המלבב הזה והמשכתי לשבת ולהקשיב לשיר, אני מחבבת את השיר הזה.
אחרי שהשיר נגמר הוא מיד הסתכל לכיווני, כשעיניו מצאו אותי יושבת בקהל חיוך גדול עלה על פניו והוא נופף לי לשלום.
המנחה, ניק גרימשו, זה מהתוכנית בוקר ברדיו, התחיל לדבר ולשבח אותו, אחרי כן הם התחילו לדבר על הקריירה שלו. הוא שאל אותו מה הוא מרגיש כששיר שלו מושמע ברדיו, "אני לא חושב שאפשר לתאר את ההרגשה כשאתה פתאום שומע שיר שאתה כתבת ברדיו, לרוב מתי שאני נמצא עם אנשים אני מעביר תחנה," הוא אמר, "מתי שאני לבד אני מגביר." הוא צחק ואחריו כל הקהל, כולל אני.
