יצאתי מהבית לעבודה, קמתי מוקדם מאוד משום מה וקיוויתי שג'ורג' לא ישאיר אותי עד שעות הערב המאוחרות היום.
"יפה לך יבשה." שמעתי קול מאחוריי.
"אני שמחה ." הסתובבתי וראיתי את סטיבן.
"לאן מועדות פנייך?" הוא הלך לכיווני.
"לעבודה." אמרתי.
"רחוק מפה?" הוא שאל.
"בסוף הרחוב." אמרתי.
"מרשה לי ללוות אותך?"
"כן, אבל אל תעכב כי הבוס שלי יהרוג אותי."
"איפה את עובדת?" הוא שאל.
"מסעדה, סוג של אולם אירועים." עניתי.
"וורמיליון?" הוא שאל.
"כן, איך לעזאזל ידעת?" הסתכלתי עליו.
"אני הולך לשם הערב, יש לאח שלי מאט יום הולדת." הוא אמר.
"הו, מזל טוב." אמרתי.
"היילי, נכון?" הוא שאל, הנהנתי לחיוב.
"אז היילי, בת כמה את?" הוא שאל.
"תשע עשרה." עניתי.
"באיזה חודש נולדת?" הוא שאל.
"ינואר."
"אני באוגוסט." הוא גיחך.
"ובכן, נחמד." אמרתי.
"אז מתי עברת לגור פה?" הוא שאל.
"לפני כמה ימים, שלושה ימים ליתר דיוק."
"את ממש חדשה אני מבין."
"מסתבר." הנהנתי.
"אבא ואמא שלך עובדים?" הוא שאל.
"אבא ואמא שלי לא גרים איתי."
"הו, באמת?" הוא שאל בהפתעה.
"אני אספר לך בהזדמנות, אני אמשיך מכאן. תודה."
"יש לי זמן, אני אמשיך איתך." הוא אמר.
"זה בסדר," התחלתי להתקדם, "ביי."
"נתראה." הוא אמר.
-
ישבתי מחוץ למסעדה, אוכלת כריך שהכנתי לעצמי בבוקר, השמש סוף סוף יצאה ולשם שינוי היה נעים לשבת בחוץ.
