"תשמרי על עצמך, תהני." סטיבן נופף לי לשלום ויצא מהמסעדה אחרי שניסה לשכנע אותי לא ללכת לעבוד היום ללא הצלחה.
אחריי יומיים בבית הכרחתי את עצמי ללכת לעבוד, הכאבים ברגל עדיין היו בלתי נסבלים, אבל יש לי דירה לשלם עליה אז אני אשתוק ואעבוד.
היום היה היום הכי חמים במנצ'סטר עד כה, במסעדה ג'ורג' שיחרר עובד אחרי עובד, אני נשארתי עם אנה וקייטי. אני ישבתי ליד הבר, הייתי אחראית הזמנות והן התרוצצו משולחן אחד לשני.
ג'ורג' הגיע, מסתכל על שתיהן מגיעות לכיוון הבר, "שתיכן," הוא הצביע עליהן, "אל תהיו מופתעות שהמשכורת שלכן יותר גבוהה החודש." הוא אמר.
"תודה ג'ורג'." אנה חייכה.
"נהדר." קייטי אמרה והלכה לאחד השולחנות, מגישה לי את פתק ההזמנות של שולחן שלוש, שמתי את הפתק על החבל.
"אני צריך לדבר איתך." ג'ורג' אמר.
"כן?" שאלתי.
"המשכורת שלך תהיה קצת דלילה בחודשים הקרובים." הוא אמר בקצרה.
"למה? אני עבדתי כמעט כל יום החודש." אמרתי.
"זאת לא ההחלטה שלי, הבוס שלי ראה שאני נותן לך בונוס של שלוש מאות פאונד, אני לא יכול לתת לך בונוס בחמשת החודשים הבאים."
"חמישה חודשים?" שאלתי, "אפילו אם אני עובדת בוקר וערב?"
"אני מצטער, היילי."
"תגיד לבוס שלך שידחוף את הבונוסים שלי אתה יודע לאיפה." קמתי מהכיסא וניסיתי בכל כוחי ללכת מהר לדלת, הכאב התחזק בכל צעד שעשיתי, רק לחשוב שבקושי יהיה לי כסף בחודשים הקרובים הרגיזה אותי.
"היילי בחייך." ג'ורג' קרא.
יצאתי מהמסעדה והתקשרתי לסטיבן.
-"את החלטת שאת יוצאת מהעבודה ובאה איתי לחפש בריכה?" הוא שאל.
-"בבקשה תסתום את הפה ובוא לאסוף אותי." אמרתי, מרגישה מחנק בגרון שלי.
-"אוקיי אוקיי, היילס. אני בא."
-"ביי." ניתקתי.
-
