הגעתי סוף סוף למיטה שלי אחרי יום עבודה מתיש למדי, ג'ורג' שיחרר אותי אחרונה. כמובן.
סטיבן אמר לי להתקשר אליו כשאני אגיע הביתה, לא עשיתי את זה כי הייתי עייפה מידי. בשבועיים האלה מאז הניצחון הגדול שלי בבאולינג סטיבן ואני התחלנו לבלות יותר זמן ביחד והאמת שדי אהבתי את זה.
השעה כבר הייתה אחת בלילה, עיניי כבר נעצמו והעייפות נפלה עליי. מחר אני עובדת ולצערי אין לי הרבה זמן לישון, אז חיכיתי לרגע שמוחי יפסיק להריץ מחשבות ויתן לי פשוט להירדם.
דפיקה בדלת הקפיצה אותי מהמיטה, הלכתי במהירות לכיוון הדלת, "מי זה?" שאלתי.
"זה הארי."
סובבתי את המפתח ופתחתי את הדלת, הוא עמד מולי, לבוש בטרנינג שחור וסווטשירט אפור, עיניו היו אדומות והיה נדמה שהוא בכה.
"אני יודע שזה טיפשי שאני כאן. חשבתי כל הדרך על מה אני הולך להגיד לך כשאני אגיע, אבל עדיין אין לי שום מושג ואת יכולה להגיד לי לעוף מכאן, אבל לא יכולתי להישאר בבית ולא ידעתי לאן ללכת אז באתי לכא-" קטעתי אותו.
"תיכנס," אמרתי בלי לחשוב פעמיים, "אני אכין לך תה ואז תגיד לי מה נדפק אצלך."
הוא נכנס לביתי ונעל אחריו את הדלת, הוא ישב על הספה ואני צפיתי בו מהמטבח, מארגנת לשנינו ספלי תה, "איך אתה אוהב את התה שלך?"
הוא הניד בראשו, "בלי חלב, בלי סוכר. תודה."
כשסיימתי להכין את התה הלכתי לסלון והגשתי לו את הספל שלו, שמתי את שלי על השולחן הקטן והתיישבתי על הספה, "אז מה קרה?" הסתכלתי עליו.
"האבא החורג שלי נפטר לפני שעה בערך." הוא לגם מספל התה הרותח שלו.
"הו. ממה?" די התחרטתי על השאלה הזאת.
"סרטן." הוא נאנח.
"אני מצטערת." אמרתי בשקט.
הוא הסתכל עליי והנהן.
"אתה רוצה להישאר פה הלילה?"
"אני מניח, קצת דפוק מצידי לעזוב את אמא שלי ואחותי לבד, אבל כן."
"זה באמת קצת דפוק מצידך." הסתכלתי עליו, הוא הנהן.
"אני אלך להביא לך שמיכה." קמתי מהספה והלכתי לחדר הארונות. הוצאתי שמיכה מהארון ויצאתי מהחדר, מתקדמת לכיוון הסלון, הארי שכב על הספה, הוא שפשף את עיניו.
כיסיתי אותו עם אותה השמיכה שהשתמשתי בה בפעם הקודמת, "לך לישון, יהיה בסדר."
