"היילי? מה את עושה פה?" תווי פניה של אמי השתנו במקצת, היא נראתה יותר רזה ממה שנראתה בדרך כלל ואם לא הייתי רואה את פניה בסיטואציה כזאת, הייתי דואגת.
"מה אני עושה פה?" שאלתי, חסרת נשימה. המוח שלי לא היה יכול להעלות על עצמו תשובה טובה יותר, הסתובבתי וראיתי את הארי מאחורי, בבירור נראה יותר בשוק ממני.
"זה לא מה שזה נראה, היילי." ג'ורג' ניסה לתפוס את עמדת המנהיג, אבל לרוע מזלו היה מאוחר מידי כדי שאני באמת אאמין שזה לא קרה. הסתובבתי לכיוונם.
"ג'ורג', תסתום את הפה." ניסיתי להרים את קולי ללא הצלחה, הדמעות עלו במעלה גרוני והפעם לא הצלחתי לעצור אותן, הסתובבתי בחזרה לכיוונו של הארי וניגבתי את עיניי במהירות, כשהוא שם לב פניו התקשחו והיה נראה שהוא רוצה להתערב במצב הלא נעים הזה לטובתי.
"תנו לי להבין," התחלתי לדבר שוב, "כל הזמן הזה זה קרה?" הצבעתי על אמי, "כל הבונוסים בשכר קרו בגלל שאתה בוגד באשתך עם אמא שלי?" הרמתי את קולי עד שראותיי התרוקנו מחמצן.
אמא שלי הייתה האחת שחשפה את התשובה כשעינייה נחתו על ג'ורג' במבט אשם. כשהבנתי שאף אחד מהם לא מתכוון לענות לי- מה שהבהיר לי שזה אכן נכון, הבנתי שאין לי למה לחזור למקום הזה.
"אני מתפטרת." דמעותיי זלגו בעודי מדברת, התחלתי ללכת במהירות לכיוון היציאה, הארי פתח לי את דלת הזכוכית, יצאתי והלכתי למכוניתו של הארי, פתחתי את דלת המכונית והבכי התחיל לתפוס תאוצה. אני לא יודעת למה אני בוכה, אני בטוחה שאם לא הייתי כל כך עייפה לא הייתי בוכה, אבל לצערי הייתי מותשת.
הארי נכנס לאוטו וסגר את הדלת, לפני שהוא עשה דבר כלשהו הוא הסתכל עליי והניח את ידו על ירכי. "תתחיל לנסוע, הארי. בבקשה." התחננתי.
הוא התניע את המכונית, אחרי רגעים אחדים הוא התחיל לנסוע והחזיר את ידו לנוח על ירכי, הסתכלתי עליו לשניות אחדות והיה ברור לי שכל מה שהוא רוצה להגיד זה באיזו סביבה דפוקה אני נמצאת.
"זה מגוחך." קולו נשמע, פניו עדיין היו נוקשות, אבל היה נראה שהוא כמעט מגחך.
הסתכלתי עליו.
ביתי כבר היה נראה לעין, הארי עצר בחנייה הראשית, ליד הרכב של ההורים של סטיבן. יצאנו מהאוטו ואני התקדמתי בדממה מוחלטת לעבר הדלת, מחשבת לעצמי מה כדאי לי לעשות. כי כרגע, אני יודעת שבתוך שבועות ספורים אני לא אוכל להחזיק את הדירה הזאת בכבוד.
פתחתי את דלת הבית ונכנסתי לבפנים, עדיין מחשבת הכל בעודי מניחה את התיק שלי על השולחן וממשיכה לחדרי. הגעתי לחדרי והתיישבתי על המיטה, הכל היה כל כך לא ברור וכל כך מערער פתאום.
