"מה תרצו להזמין?" שאלתי זוג אנשים מבוגרים.
"אני רוצה צלי בקר על מצע של תפוחי אדמה מוקרמים." רשמתי את ההזמנה שלו בפנקס, "אני רוצה את הפסטה עם תבשיל הפטריות." היא הזמינה ורשמתי גם את ההזמנה שלה בפנקס.
"אוקיי, המנות יגיעו בקרוב." חייכתי אליהם בנעימות והלכתי למטבח.
שבת בערב זה הזמן הלחוץ ביותר בחייו של מלצר, אני לא יכולה להעיד על ימי ראשון, כי מימיי לא עבדתי בערב יום ראשון. המסעדה סגורה למרבה המזל.
"מנת צלי בקר על תפוחי אדמה מוקרמים ופסטה עם תבשיל פטריות." קראתי ותליתי את הפתק ההזמנה על החוט.
לרגע הרגשתי מותשת, נרדמתי בשעה הרגילה ולא עשיתי הרבה אתמול חוץ מלשכב על הספה ולנמנם כל חצי שעה.
"עייפה?" אנה, בחורה בגילי שעובדת איתי שאלה.
"כן, אין לי מושג למה." עניתי ופיהקתי לה מול הפרצוף, "תסלחי לי."
"זה בסדר. הכל טוב?"
"כן כן, בטח." הנהנתי.
"חייבת ללכת, לפחות אני ממלצרת בשולחן מלא חתיכים." היא הלכה לדרכה.
"בהצלחה." גיחכתי.
"היילי הטלפון שלך מצלצל." ג'ורג' קרא.
"אני באה." אמרתי והתקדמתי במהירות לחדר שהוא ישב בו.
"אמרתי לכולם לשים את הטלפון שלהם על שקט, את חלק מכולם." הוא אמר ונתן לי את הטלפון שלי.
זה היה כריס.
-"כריס אני עסוקה, זה דחוף?" שאלתי.
-"בייב אני מצטער על ההפרעה, תוכלי לבוא לבית שלי מתי שאת מסיימת?"
-"הכל בסדר?" שאלתי.
-"כן רק בואי, אני צריך להראות לך משהו." הוא אמר.
-"טוב, אני חייבת ללכת עכשיו, ביי בייב." אמרתי.
-"ביי היילו, תהני בעבודה."הוא אמר וניתקתי.
