"לונדון בייבי!" כריס צעק ויצא מהרכבת.
חייכתי ויצאתי גם אני, "תתקשר לדודה שלך!" אמרתי בפעם הרביעית אם לא יותר.
"למען השם, היילו, לא צריך את דודה שלי. בואי נלך לאכול ונתחיל להיות תיירים בפאקינג לונדון."
"אנחנו צריכים ללכת לבית המלון לשים את הדברים ואז אני מבטיחה שאני אזרום איתך." עניתי.
"אוקיי אוקיי," הוא הוציא את הפלאפון שלו מכיס הטרנינג שהוא לבש, "אבל רק בגלל שאני אוהב אותך."
-
"היילי ג'קסון." אמרתי את שמי לפקידה של המלון.
"מצאתי אותך. חדר מספר 502 בקומה החמישית, אם אתם נתקלים באיזשהי בעיה תתקשרי ומיד נבוא. שהות נעימה." היא חייכה והגישה לי את כרטיס המלון.
"תודה תודה." אמרתי והלכתי לכריס שחיכה ליד המעליות, הוא התעייף מללכת אז הוא פרש לכיסא הגלגלים.
"קיבלתי מפתח, מוכן לישון באותה מיטה?"
"אני מוכן לעלות שלב ביחסים שלנו. רק שתדעי שאני מפליץ מלא כשאני ישן." הוא אמר.
"אני כמעט בטוחה שאתה משקר." אמרתי, אבל באותו הרגע קיוויתי שיהיו מיטות נפרדות.
המעלית נפתחה וגילגלתי את כריס לבפנים, כששאר האנשים שחיכו למעלית נכנסו, לחצתי על הכפתור של הקומה החמישית.
יצאנו מהמעלית והתגלגלנו לכיוון החדר, לפחות אני חושבת שהוא בכיוון הזה. זרה מבוגרת ונחמדה זיהתה את כריס ואותי מהופעת הענק במנצ'סטר ושאלה את כריס מה שלומו, הוא טוב בלהיות קול אז הוא היה קול, כמו תמיד.
"חדר מספר 502." כריס קרא.
גילגלתי אותו יותר מהר ועצרתי כשהוא היה קרוב מספיק בשביל לפתוח את החדר.
הוא פתח את החדר ונכנסנו אליו, רובו היה לבן. שתי מיטות הוצבו שם, אחת זוגית שהייתה יותר במרכז ואחת יחידה שהייתה קרובה לחלון הגדול שהאיר את כל החדר, סדינים לבנים, קירות לבנים, ארוניות חומות וארון חום. אבל הרבה זמן אני לא ראיתי חדר בבית מלון אז זה בהחלט היה מרענן ונחמד להיכנס לשם.
"החדר הזה סקסי." כריס העיף מבט מסביבו.
"אני חייבת להסכים."
"וכן מיטות נפרדות זה טוב." הוא גלגל את הכיסא שלו, "אני ליד החלון הענק הזה."
התקדמתי לעבר החלון הענק, שהוא באמת היה ענק.
נוף עוצר נשימה השתרע לעברי, לא ציפיתי שבאמת יקחו את ההערה 'תמצאו לי נוף יפה' ברצינות.
