רעש של רעם העיר אותי משנתי, השמיים היו אפורים וטיפות קטנות נראו על חלון החדר שלי.
נאנחתי וקמתי מהמיטה, תוהה למה מטפטף באמצע אוגוסט. התקדמתי לאורך המסדרון, מתלבטת אם בא לי קפה היום או לא. היום אני לא עובדת אז רציתי להישאר מנומנמת.
היום היה יום לפני הספיישל של הארי במנצ'סטר, ההתלבטויות שלי תפסו תאוצה ולא ידעתי אם אני באמת רוצה ללכת ולראות אותו או לא. לא ראיתי אותו כבר די הרבה זמן, לפעמים דיברנו, אבל לא היה לי יותר מידי זמן לדבר, אחרי הכל אני עבדתי כל יום בחודש האחרון.
סטיבן ואליסה התחילו להיות רציניים יותר מחשבתי, נתתי להם שבועיים להיות ביחד, אבל הם כבר כמעט חודש עושים לי מופע מזמוזים כל יום אחרי שאני חוזרת מהעבודה. הבנתי שכבר אין לי למה לדבר עם סטיבן, הם התאימו אחד לשנייה יותר ממני ומסטיבן, אני מניחה.
שלוש דפיקות בדלת מחקו את המחשבות המעצבנות האלו מראשי, אני כמעט הייתי בטוחה שמדובר בהארי כי הוא אמר שהוא יקפוץ, פתחתי את הדלת וזה אכן היה הוא. הוא לבש ג'ינס כהה די צמוד, וסווטשירט שחור שכתוב עליו I ❤ NY.
"שלום לך, יפייפיה נרדמת." חיוך הופיע על פניו, הוא היה נראה מאוד שמח.
"היי." חייכתי בחזרה.
הוא חיבק אותי, "את לא נראית מופתעת כל כך לראות אותי הא?"
"ובכן אתה הכנת אותי לכך הפעם."
"זה נכון."
התרחקתי ממנו מעט, ראיתי בזווית העין תיק שחור שמונח על הרצפה מאחוריו.
"אני בטוחה שאתה רוצה להכניס את זה לפני שזה נרטב מהגשם." אמרתי.
הוא פנה לאחור ולקח את התיק על כתפו, "תודה שהזכרת לי." הוא נכנס וסגר את הדלת מאחוריו.
"מנצ'סטר גילתה שאתה מגיע להופיע ואירגנה בשבילך קבלת פנים."
"את רומזת שאני גרוע?"
"תחליט לבד." חייכתי.
הוא הלך למטבח והוציא לעצמו את הקפה שחור, "אני אצטרך ללכת בקרוב לצלם כמה קטעים למחר, כנראה שאני אחזור בערב לקחת את התיק. את עובדת היום, דרך אגב?" הוא הסתכל עליי.
"לא, למה?" שאלתי.
"חשבתי שנצא לבלות באזור קצת אחרי שאני אחזור."
"אני יכולה להתקשר לכריס לראות אם הוא בעניי-"
"לא, רק שנינו." הוא אמר מיד, גורם לליבי ליפול לתחתונים.
