פקחתי את עיניי באיטיות מרעשים חלשים שהגיעו מכיוון הסלון, קמתי מהמיטה והלכתי לבדוק במה מדובר. הגעתי לסוף המסדרון וחיפשתי את מקור הרעש, זה היה הארי אורז את התיק השחור שלו. עמדתי במקומי, מסתכלת עליו מרוכז ותהיתי אם היום יהיה היום שהוא יעזוב אותי. רק מהמחשבה הזאת רציתי לבכות.
"בוקר טוב לך, לאב." חיוך עלה על פניו של הארי כשהוא שם לב שאני עומדת שם, צופה בו.
"אתה עוזב?" שאלתי מיד.
הוא התקרב אליי ומשך אותי לחיבוק, "לא כל כך מהר, היילי." ידיו ליטפו את גבי בעדינות.
"אז למה אתה אורז?"
"אני מארגן כמה דברים וחוץ מזה, מתי שאני עוזב, את עוזבת איתי." הוא אמר ברצינות שהפתיעה אותי מאוד.
"מה?"
"מה ששמעת. אני לא משאיר אותך פה את באה איתי ללונדון ונסדר לך מקום להיות בו."
"אתה רציני?"
"בהחלט."
"מה עם מנצ'סטר? מה עם הדירה הזאת?" שאלתי בדאגה.
"מנצ'סטר והדירה יחכו לך," הוא אמר בנחת, כאילו יש לו כבר תוכנית שלמה בראש, "אני מציע לך להתחיל להתארגן, מחר אנחנו כבר לא פה." הוא אמר והשאיר אותי פעורת פה.
"אני אשמח שתשתף אותי בתוכניות שלך." הלכתי לכיוון החדר שלי, מפנה לו את גבי ושומעת מיד את צעדיו, הוא עקב אחרי לחדרי. עמדתי ובהיתי בחדר, לא ידעתי מאיפה להתחיל.
"יש לי מספיק מקום בבית," הוא התחיל להסביר סוף סוף, "נוכל לארגן לך חדר ואני עוד מעט עוזב לסיבוב ההופעות אז אני בטוח שתהיה לך קצת פרטיות בחודשים שאני לא אהיה פה."
"אתה באמת נותן לי לגור בבית שלך, הארי?" שאלתי. ההצעה הזאת נשמעה לי מופרכת, יותר מידי רחוקה מהמציאות.
"למה לא?" הוא התיישב על מיטתי, "אני מבטיח שיהיה לך כיף."
עיניי פגשו את הרצפה, לא ידעתי מה להגיד ובטח לא ידעתי אם אני רוצה לעשות את זה. זה הרגיש מוזר לחשוב על לעזוב את מנצ'סטר ועוד יותר היה מוזר לחשוב על לגור בבית של הארי סתם כי אני הומלסית.
-
בסופו של דבר הארי שיכנע אותי וסיפר לי תוכנית שלמה, הוא הציע שכהתחלה אני אתפוס אצלו בבית חדר שינה, אחר כך אני אחפש עבודה ומתי שאני כבר אהיה בטוחה שיש לי מספיק כסף אני אעבור לדירה קטנה משלי. זה לא היה נשמע רע וזה קצת הרגיע אותי, למרות שעדיין לא הרגשתי בנוח עם לגור לו בבית.
